On Lexical Exegesis in the Tannaitic Midrashim

במדרשי התנאים ישנן דרשות לא מעטות המפרשות את משמעותן של מילים מקראיות. בהרצאה זו אעסוק בשני סוגים של דרשות כאלה העשויות להיתפס כאילו הן מציעות פירוש מילוני הנכון לכל מופעיה של המילה המתבארת.

תחילה אדון בדרשות המשתמשות בטרמין "אין x אלא y". חוקרים שונים טענו שמקורן של דרשות "אין x אלא y", הוא בפירוש קדום לתורה (לכל הפחות במדרשי התנאים), ודרשות אלו ברובן מציעות את משמעו של הכתוב כפשוטו, ואולי אף מהוות ביאור מילוני גורף. טענה זו מסתייעת לכאורה מהניסוח החותך "אין x אלא y", וביתר שאת מהניסוח "אין x בכל מקום אלא y". ברם בהרצאתי אנסה להראות שעיון שיטתי בכל המקרים שבהם מופיעה תבנית זו במדרשי התנאים מערער את ההנחה שהתבנית אין x אלא y מציגה פירוש מילוני. דומה שהמדרש מציע ביאור הנכון רק למופע המסוים של המילה שבה הוא עוסק, ואינו מתיימר לומר יותר מכך.

בהמשך אדון בדרשות "בניין אב" העוסקות במשמעות המילה, "בירור של מילה במקומות שהוראתה סתומה על פי הוראתה המפורשת במקום אחר" (פינקלשטיין, תשמ"ג, עמ` 165) למשל "בנה אב כל מקום שנאמר `עד` הרי הוא בכלל שנים עד שיפרוט הכתוב אחד" (ס"ב, פסקה ז, מהדו` כהנא, עמ` 27). דוגמה נוספת: "כל מקום שנאמר `עגל` בתורה סתם בן שנה, שנאמר ועגל וכבש בני שנה" (ספרא, דבורא דחובא, פרק ג, מהדו` ווייס, עמ` יז ע"ב-ע"ג). גם כאן אנסה להראות שהדרשות הללו אינן מציעות פירוש מילוני, אלא מבארות את משמעותן של המילים הנידונות רק בהקשר מסוים.

דיון זה עשוי להועיל לבירור שאלה רחבה יותר - האם המדרש פועל מתוך מגמה בלשנית ומציע ביאור מילוני למקראות קשים, "תרגום" פנימי מעברית לעברית, או שמא מטרתו של המדרש היא פרשנית בלבד, ועל כן הוא מסתפק בביאורים נקודתיים למקרא ללא כל יומרה בלשנית גורפת.