"הפרקטיקה הארכיבית של האנתולוגיה":
מחשבה מחודשת על מסורת הכתיבה האנתולוגית בספרות העברית המודרנית
במסגרת ההיסטוריה של המחשבה היהודית נהוג לראות את פרויקט הכינוס – אותו חזו ויישמו באופן ראשוני אחד העם ודוד פרישמן, וגיבשו לכדי צורתו הסופית חיים נחמן ביאליק ורבניצקי בספר האגדה – כמודל דומיננטי, כמעט בלעדי, ובוודאי קנוני של פרקטיקה אנתולוגית לאומית. עם זאת, כפי שציינו חוקרים רבים, מיכה יוסף ברדיצ`בסקי, בן-זמנו של ביאליק, ערך לא מעט אנתולוגיות, יצירתו הספרותית ניחנת ב"כוחות אנתולוגיים" מובהקים, ובשל כך, בין השאר, זכה על ידי ציפורה כגן לכינוי "הומו-אנתולוגיקוס". ובכל זאת, המודל האנתולוגי של פרויקט הכינוס טרם הועמד לבחינה כוללת ומעמיקה אל מול המודל של ברדיצ`בסקי.
בהרצאה זו אבקש להשוות בין הפרקטיקה האנתולוגית של פרויקט הכינוס לבין מה שאני מכנה "הפרקטיקה הארכיבית של האנתולוגיה" אותה מגלמת תפיסתו של ברדיצ`בסקי, הבאה לידי ביטוי הן באנתולוגיות שלו והן ביצירתו הספרותית. אבקש לטעון שלא זו בלבד שהיצירה מרים היא בעלת מאפיינים אנתולוגיים, כפי שנטען במחקר, היא אף יכולה להיתפס כמודל ספרותי ראשוני שהשפיע במודע או שלא על כותבים כמו עגנון, דוד שחר וגבריאל פרייל. במובן זה, לא רק שהתפיסה האנתולוגית של ברדיצ`בסקי מציגה פרקטיקה אנתולוגית לאומית חלופית לזו של פרויקט הכינוס – יש לראותה כמקור השפעה משמעותי להתפתחותו של מעין ז`אנר ספרותי אנתולוגי במסגרת ההיסטוריה של הספרות העברית.
במהלך ההרצאה אערוך השוואה טקסטואלית בין התפיסה האנתולוגית של פרויקט הכינוס לזו של ברדיצ`בסקי, ואעמוד על האופן השונה בו נתפסים סמכות הסופר, היחס למקורות ומעשה העריכה בכללו; תוך כדי כך, אטען שמחשבת הארכיב יכולה לתרום רבות להבנת הפרקטיקה האנתולוגית הזו. לבסוף, בעקבות תפיסת המחקר את היצירה מרים כרומן אנתולוגי – אציג תפיסה היסטוריוגרפית במסגרתה "הארכיב הפואטי" הזה מובן כמודל ראשוני בעקבותיו התפתחה מסורת של כתיבה ספרותית אנתולוגית. לשם כך אתמקד בקצרה ביצירתו המונומנטאלית של דוד שחר היכל הכלים השבורים. כפי שאבקש להראות, השוואה זו וטענתי ההיסטוריוגרפית עשויות לעורר מחדש את השיח האינטלקטואלי על אודות מעמדה של האנתולוגיה בספרות העברית, כמו-גם להציע מסורת כתיבה ספרותית חדשה.