Ecopoetry: How It Developed in the Western World and It’s First Steps in Israel

ב1963 פרצה המפכה האקולגית עם ספרה של רייצ`ל קרסון "אביב דומם" מאז לא ירד הנושא מסדר היום של אישים רבים, בינם המשורר טד יוז הבריטי, המשורר גארי סניידר האמריקאי, הפרופסור הנורבגי ארנה נס ואחרים. . האקופואטיקה היא שירת טבע חדשה. היא איננה רומנטית, היא מודעת לעובדות מדעיות בקשר למשבר ולשינויי האקלים , בהתחלה נקרא השיח סביב הנושא אקוקריטיסיזם-- ביקורת ירוקה. אחר כל הוא התפצל לאקופילוסופיה, אקופסיכולוגיה אקופמינזים, כתיבה אתנית, אקותאולוגיה ולבסוף -- אקופואטיקה. שירה זו מודעת למשבר ולחידושי המדע. היא שמה את הטבע במרכז, שלא כמו בכתיבת הטבע הקודמת, בה הטבע שימש רקע לעלילות אנוש. היא מדברת על העולם הפיזי בענוה ומנסה לפתח איתו מערכת יחסים עמוקה. עמוקה עד כדי שינוי פרדיגמטי בתפישת העצמי.

מייחסים לשירה מסוג זה תפקיד חשוב בהכשרת הלבבות לקראת השינויים שיבואו באורח החיים.

בארץ התחלתי לפרסם על כך מאמרים בעיתון הארץ, לפני 15 שנה. כבר מלמדים את הנושא באוניברסיטאות ואף כוננו בהוצאת הקבוץ המאוחד פרס לאקופואטיקה. זה מתוך משאלה לעודד כותבים צעירים להשקיע את כשרונם בנושא שהוא עדין התחום הרגישויות הלא מקובלות. השנה נעניק את הפרס בפעם הרביעית.

בנוסף אני עורכת מחקר בקנון של השירה העברית, כמו שעושים בארצות אחרות, כדי לגלות מה היו תפישות הטבע אצל גדולי משוררינו.

בארץ היה מצב יוצא דופן ששנות המהפכה האקולוגית, שהיא בדרך כלל נגד פיתוח היו שנות בניית המדינה. ולכן ראוי לחקור את שירת החלוצים למשל. מחקר כזה אכן נערך ואדבר עליו כמו כן יש להדגיש כי הנושא האקולגי יכול לשמש מכנה משותף עם כל המיעוטים החיים בארץ שכן כולנו בסירה אחת.