Power Relations in the Jewish Arab Symbolic Space

אחת ההשלכות של היותה של ישראל חברת-לאום יהודית היא קיומה של תרבות אזרחית יהודית בעלת כוח הטמעה ויכולת לגבש תחושת שייכות למקום ולחברה. הרצאתי תדון במקומם של לא-יהודים בתרבות האזרחית הישראלית, תוך שימוש בחגים יהודיים כמקרה בוחן. אטען שדווקא אם בוחנים אותה כתרבות יהודית עממית המתפתחת ללא השפעת המדינה, התרבות היהודית הישראלית ממלאת בפועל תפקיד מרכזי באינטגרציה חברתית ופוליטית בין מגזרי החברה הישראלית ובחיברות של מהגרים ושל הדור הבא – כמו במדינות אחרות שבהן הפולקלור מפעיל כוח מטמיע ביחס למהגרים. ואולם עקב ההגדרה הבלעדית של היהודיות כאתניות, כיום כוח ההטמעה של התרבות היהודית בישראל מופעל ביחס למיעוט הערבי הילידי רק עד גבול מסוים, אם כי גבול זה נע בהדרגה. האם תרבות החגיגה היהודית הישראלית יכולה להציע חלופה פוליטית להגדרת הזהות היהודית, הנחשבת כיום כקבועה אך ורק על ידי מוצא יהודי? האם התרבות החגיגית הישראלית תוכל ליצור מרחב סמלי חדש המשותף ליהודים וערבים על בסיס מיתוסים משותפים, באופן שלוקח בחשבון את יחסי הכוח בין שתי הקבוצות? בהרצאה אציע כמה אפשרויות לעירוב בין הפולקלור היהודי, הישראלי והציוני עם זה הערבי, המוסלמי והפלסטיני.