בהרצאה אציג את אופי לימוד התורה בישיבות תיכוניות בשנות השמונים, כפי שעולה מראיונות שקיימתי עם בוגרים ועם אנשי צוות בישיבות כאלה.
בהרצאה אסקור שלושה תחומים:
1. לימוד גמרא- לימוד הגמרא היה בסגנון "העיון הליטאי"- לומדים מספר מצומצם של דפי גמרא, אך מעמיקים ומפלפלים בהם. לימוד זה היה זר לתלמידים המזרחים, אולם מסתבר, גם ממחקרים אחרים, שגם שאר התלמידים התקשו בדרך כלל להתחבר אליו. כאן עולה השאלה האם הסגנון הליטאי, שמקובל בישיבות בהם מקדישים את כל היום ללימוד תורה, מתאים גם לישיבות תיכוניות בהם רק חלק מהזמן מוקדש לכך, ובמקביל נלמדים גם מקצועות חול.
2. פסיקת הלכה- לימוד ההלכה בישיבה התיכונית נעשה לפי מסורת הפסיקה האשכנזית. בדרך כלל נלמדו הספרים "משנה ברורה" וקיצור שולחן ערוך" של הרב גאנצפריד ולא ניתן כמעט ביטוי לפסיקת ההלכה הספרדית.
3. סיפורי צדיקים- כחלק מהעשייה החינוכית, הרמי"ם נהגו לספר סיפורי חסידים, בדרך כלל מדובר בסיפורים שהתרחשו במזרח אירופה, ומשקפים את אורח החיים היהודי שהיה נהוג דווקא שם.
בהרצאה אציג את חווית הזרות שתלמידים מזרחים חשו כתוצאה מכל הנ"ל, וכן אציג בקצרה מודלים אלטרנטיביים הן ללימוד גמרא, הן להוראת הלכה משלבת מסורות, והן לשימוש בסיפורים מארצות המוצא השונות.