A Diamond, an Emerald, a Crystal, a Skull, and a Camera: Tuvia Ruebner Reflects on Dan Pagis’s Poetry

עם מותו של דן פגיס בשנת 1986 הקדיש טוביה ריבנר לחברו את שיריו "פרדה ממשורר, מרע-נעורים" ו "אל ידיד נפש"; הללו הופיעו בספרו ואל מקומו שואף (ספרית פועלים, תש"ן, עמ` 245, 247). ריבנר הוסיף וכתב על רע נעוריו ועל שירתו בממואר שפירסם חיים ארוכים קצרים (הוצאת קשב לשירה, תשס"ו). בממואר סיפר ריבנר שהשיר "למה", אחד משירי ספרו פסל ומסכה (הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ב, עמ` 8), המתאר גולגולת בדולח פרי תרבות המיה, מוצג במוזיאון, אובייקט אמנותי אחד בין שלל יצירות האמנות שלהם מוקדש הספר פסל ומסכה, הוא למעשה "שיר על שירתו של דן". שיר זה, שהתפרסם בחייו של פגיס אך רק מאוחר הרבה יותר נחשף כשיר המוקדש למשורר, מציע התבוננות מחודשת בשירת פגיס ובדמותו בכלל מבעד לעיני ריבנר. מערכת הדימויים הגלויה והמרומזת שבה משתמש ריבנר בשירים ובממואר, מערכת דימויים שאליה מתייחס למעשה גם פגיס עצמו בשירתו, מעניקה פרספקטיבה נוספת לדיון בתימות מרכזיות ובמתחים עקרוניים בשירת פגיס, בין היתר בשאלת היחס בין השירה והדיבור השירי לשתיקה.