The Interface between the Ethical and the Mythical: The Fallen Angels Myth in the Zohar

הממשק בין המרחב המיתי-עלילתי לבין המרחב האתי – העוסק בשלכותיו של המיתוס על העולם האנושי ובחטא הנובע ממנו, הוא אופייני לספרות הזוהר, ומביע תפיסה מורכבת וייחודית של תורת הרע המצויה בו ושל האופן בו יש להתמודד עמו. מחברי דרשות הזוהר אינם רואים במיתוס רק סיפור קדום, משמעותי ככל שיהיה, אלא אירוע נצחי הממשיך להשתחזר ולפעול תדיר. בהרצאתי אבקש להדגים טענה זו באמצעות התמקדות במיתוס בני האלהים ובנות האדם בזוהר. האופן שבו מופיע מיתוס זה בדרשות משקף תפיסה זו, כיון שהוא נסוב סביב שני חטאים מרכזיים המתרחשים ומתקיימים בהווה ומשפיעים על העולם בכל עת: חטא הכישוף וחטא חילול הברית. הדיון במיתוס זה כולל אפוא נגיעה הן בתחום התיאוסופי-רעיוני שהעסיק רבות את מחברי הזוהר, הן בתחום הנורמטיבי-אתי שנובע לרוב על פי תפיסת עולמם מתוך העלילה המיתית. הופעתו של מיתוס מרכזי זה בזוהר טרם נחקרה, ולפיכך יש בחקירתו תרומה חשובה לענף מחקר הזוהר. אבקש להציג אפוא את שתי צורות העלילה של המיתוס המפוצלות לחטא הכישוף ולחטא חילול הברית והולדת השדים, לעמוד על המשמעויות הרעיוניות והתיאוסופיות הנובעות מהן, תוך בחינת מקורות ההשפעה שלהן והדגשת הזיקות למיתוס החנוכי. לבד מהופעתם של שני החטאים הללו בדרשות הזוהר בהקשר של מיתוס בני האלהים, הם מצויים בהקשר זה במקור אחד נוסף – ספר חנוך האתיופי. ספר זה הוא ללא ספק המקור הבולט ביותר אשר גרם לכך שמיתוס בני האלהים ובנות האדם תפס מעמד מרכזי וחשוב בתרבויות עתיקות רבות. ב`ספר העירים`, שהוא המקור הקדום ביותר מספרי חנוך א, מתואר מיתוס זה בהרחבה, ולמעשה הוא מוצג כחטא קרדינלי המסמל אף את מקור הרוע האנושי. בעניין טיבו של החטא נזכרים הן תחומי ידע אזוטריים שלימדו המלאכים לבני האדם, הכוללים גם כשפים, הן רוחות שנולדו כתוצאה מהזיווג האסור בין ,המלאכים לבנות האדם. ביתר המקורות העוסקים בחטא זה מצאתי עיסוק באחד מסוגי החטאים הללו (לרוב בחטא הזיווג), ורק בספרות הזוהר, כאמור, קיים עיסוק בשני הסוגים גם יחד, כפי שאבקש להראות בהרצאתי.