Jews in medieval northern Europe lived mostly in cities, and their everyday practices were rooted in their urban surroundings. European urban environment, however, was constantly reshaped during the High Middle Ages, as cities became larger and more crowded, and new building technologies came into use. This paper considers the possibility that such changes influenced not only Jewish daily life, but also some cultural practices which included interaction with the environment. Focusing on visual and archival sources, we will analyze the traditional drawing of water for making matzot in fifteenth-century Nuremberg. We will see that the halakhic norms that shaped this practice in previous generations had to be reconsidered in face of shifts in the urban environment of Nuremberg. In particular, the industrial use of the river and open water channels within the city, and the development of an extensive public water infrastructure, made previous instructions for drawing water for matzot irrelevant. In response, new tradition was formed for this practice, which became typical of the Nuremberg community, and was celebrated in illustrated haggadot created there.
יהודי צפון אירופה בימי הביניים חיו בעיקר בערים, וחיי היום-יום שלהם עוצבו בהשפעתה של סביבתם העירונית. אלא שסביבה עירונית זו עוצבה מחדש לאורך ימי הביניים לאור גדילתן והתפתחותן של הערים וכניסתן לשימוש של טכנולוגיות בנייה חדשות. הרצאה זו בוחנת את הרעיון ששינויים אלו השפיעו לא רק על חיי היום-יום של יהודים, אלא אף על מנהגים שכללו קשר מעשי כלשהו עם הסביבה. בהתבסס על מקורות ארכיוניים וויזואליים, נבחן את המסורת של שאיבת מים לשם אפיית מצות בנירנברג של המאה החמש-עשרה. נגלה כי מנהגים שהתעצבו בדורות הקודמים נאלצו לעבור התאמה בשל העיצוב מחדש של הסביבה העירונית בנירנברג. בעיקר, השימוש בנהר ובתעלות המים שבעיר לצרכים תעשייתיים, ובנייתה של מערכת מים עירונית מרכזית הפכו חלק מהמסורות הקודמות לבלתי מעשיות. בתגובה, מסורת חדשה של שאיבת מים למצות התגבשה, הפכה להיות אופיינית לקהילת נירנברג, והוצגה לתפארת בהגדות שנוצרו בעיר באותה התקופה.