Authenticity as a Defining Concept in Jewish Education in the Thought of Josef Schachter
בהרצאתי אבקש להצביע על ליבת הגותו של הפילוסוף והמחנך ד"ר יוסף שכטר (1994-1901) ולהציב את רעיון ה"מהותיות" כפרוייקט המרכזי של ההגות אשר סביבו מתרקמת ומתלכדת ההגות כולה, ומשתקפת ביחסו להוראת מקצועות היהדות בכלל, ולהוראת התנ"ך בפרט.
יוסף שכטר נולד בגליציה והיה פילוסוף אקסיסטנציאלי דתי, מחנך, סופר, רב ומוסמך לדיינות. בהיותו בן 20 היגר לוינה ונמנה עם חברי החוג הוינאי אשר ייסד את אסכולת הפוזיטיביזם הלוגי. הגותו האקזיסטנציאליסטית-דתית של יוסף שכטר, שהיה בעל תפיסת עולם דתית ייחודית המשלבת תחומי דעת שונים, הושפעה, על-פי עדותו שלו, מבית אביו, מהחוג הווינאי, ממרטין בובר, ובעיקר מהפילוסוף הדני סרן קירקגור.
מאז הגעתו לארץ ישראל בשנת 1938 שכטר נשא תפקידי חינוך שונים, כשהבולט שבהם הוא הוראתו בתיכון הריאלי בחיפה, שהותירו את רישומם העז על רבים מתלמידיו. שכטר כתב כעשרה ספרי הגות, חוברות הדרכה למורים בהוראת תנ"ך ותושב"ע ומאות מאמרים. בספרו "מבוא לתנ"ך" מובאת עיקר שיטתו בדרכי הוראת תנ"ך.
שכטר מציב את המהותיות כבסיס להגותו החינוכית המציעה דרכי חינוך והוראה המכוונות לבירור זיקתו של האדם לבין מה שלמעלה ממנו, חיפוש אחר משמעות חיים גבוהה והנכחת האלוהי שבאדם וחיזוק הקשר בין מצוות וטקסי היהדות ובין המשמעות והערך הפנימי שלהם. בהגותו של שכטר ניצבת קריאה לחיפוש מתמיד אחר מענה לאתגרי הקידמה, לבדידות האדם המודרני, שהטכנולוגיה והשפה המדעית העמיקו את ריחוקו מן הדתיות הפנימית והגבירו את תחושת הזרות והניכור שלו כלפי עצמו וסביבת חייו.
שכטר ראה בתנ"ך מורה דרך לבירור מקומו ותפקידו של האדם בעולם, והטקסטים שבחר נבחנו דרך שאלת יכולתם לסייע לאישיות להתקיים קיום פנימי. לא כלימוד מדעי הבא לספק סקרנות אינטלקטואלית, היסטורית או ספרותית, אלא כנוגע באופן ממשי למשמעות הקיום של האדם ולמציאת תוכן לחייו, תוך חיבור מחודש לדת ולרובד הפנימי שבה. הוראת התנ"ך של שכטר ביקשה חיבורים לרעיונות מן החסידות, למקורות פילוסופיים וספרותיים אוניברסליים ואף לפרקטיקות מתורות מן המזרח שיש בהן לסייע להתחדשות רוחנית יהודית ולהגברת העיסוק במשמעות ותוכן החיים,
בהרצאה יידונו המקורות המרכזיים שהטביעו חותמם על הגותו ועל דרכו החינוכית של שכטר, עקרונות החינוך המהותי העולים ממנה, והרלוונטיות שלה כיום.