Art, Archeology, and Museums: The Museums and Collections in Jewish Society in Jerusalem during the British Mandate as Expressions of National Identity

אחת ההגדרות למוזיאון היא: `מקום שבו אנשים אוספים ומציגים קטעים של עברם, עולמם, חלומותיהם ותפיסת חייהם. המוזיאון מייצג את מחויבות האנשים לגלות ולזכור מי הם, מאין באו, ומהו טבע עולמם`. נוסף לכך, בעת החדשה ניכרו מגמות חדשות: לאומיות, השכלה, בניית הזיכרון הקולקטיבי, ואוריינטליזם. כל אלה נבעו מהפריחה הכלכלית, השינויים הפוליטיים והחברתיים, ושאיפות ההתקדמות באירופה ובארצות-הברית. כתוצאה מכך, אינטלקטואלים בכל עיר בעלת חשיבות רצו בקיום מוזיאון מקומי משלהם. החברה, שימרה את הערכים שהיא בחרה להנחיל לדורות הבאים. המוזיאון שימש כסוכן מתווך המעביר את הסיפור ההיסטורי ונושא את עולם הרעיונות של מייסדיו לא באמצעים המקובלים, אלא בעזרת שימוש באמצעים אחרים: מוצג ארכיאולוגי, שחזור האירוע באתר עצמו, סמלים ועוד. במהלך תקופת המנדט הבריטי (1917 – 1948) חלו בארץ-ישראל בכלל, ובירושלים בפרט, שינויים רבים וחידושים חשובים בתחומים שונים, כמו: טכנולוגיה, חקלאות, בנייה, תחבורה ועוד. דוגמה בולטת לכך, בתחום התרבות והחברה היהודית, היא הקמתם והרחבתם של מוזיאונים, אוספים פרטיים וציבוריים. בהם מוזיאונים יהודיים גדולים כמו: מוזיאון בצלאל, מוזיאון לעתיקות היהודים ועוד. במהלך הרצאה זו נעסוק בתהליך פריחתה של תופעת המוזיאונים והאוספים בחברה היהודית בירושלים בתקופת המנדט הבריטי ומציאת התפיסות, ההשפעות והתהליכים התרבותיים שהביאו לכך. כן יובא הרקע ההיסטורי, התיירותי והחברתי אשר הביא להקמתם.