Benny Lévy: The Experience of Foreignness as Foundation of Jewishness
"מאושר כמו אלוהים בצרפת" אומר הביטוי ביידיש. החל מהאמנציפציה במאה התשע עשרה, השתלבותם של יהודי צרפת בחברה זירזה את תחושת הזדהותם עם ערכי צרפת. תהליך זה הוליד את דמותו של "היזראליט" Israélite, האזרח הצרפתי בן דת משה. אמנם מודל זה נבקע עם הזמן, אבל הוא נשאר חלק מהדימוי ההיסטורי והפסיכולוגי של יהודי צרפת עד ימינו. בפרט, המאה העשרים ידע תהפוכות רבות והוליד דרכים מגוונות לכינון היחס בין יהודיוּת לצרפתיוּת.
בהרצאה זו אתמקד במקרה הייחודי של בני לוי ( 2003-1945), הוגה ואינטלקטואל יליד מצרים. הגירתו לצרפת והשתלבותו בחוגים של השמאל הרדיקלי בצרפת טמנו בתוכן יחס אמביוולנטי לצרפתיות. מעמדו כחסר אזרחות, apatride, העדר תחושת השייכות למצרים מולדתו והתכחשות ליהדותו, עיצבו בו יחס מורכב לסביבתו התרבותית והפוליטית בצרפת. תחושת זרותו ותפיסתו הפוליטית המרקסיסטית הביאה אותו כבר בצעירותו לחיבור והזדהות עם היבטיו הביקורתיים של כתבי סארטר, אשר הפך בהמשך חייו לבן שיחו המועדף. באופן פרדוקסלי, אותן תכונות של זרות ואותו חיבור עם סארטר המשיכו למלא תפקיד משמעותי כאשר הוא פנה לעולם התורה והמצוות. פרטי הביוגרפיה שלו, התמורות והמשברים שאיתם התמודד, קיבלו בהגותו ביטוי פילוסופי, בדיאלוג שלו עם לוינס, אפלטון וסארטר.
בהרצאה זו אבקש לעמוד על הדרכים בהן בני לוי פיתח הגות המנסחת את המפנה שלו וכינון יהודיוּתו מתוך ההקשר הפילוסופי, היהודי וההיסטורי בו הוא פעל. בנוסף, אעיין בכתבים שהוא חיבר בזמן התרחשות המפנה ואשווה אותם לנרטיב שהוא ביקש לספר בשנותיו האחרונות בירושלים.