Nahmanides’s Warning and the Emergence of the Commentaries to Nahmanides’s Secrets at the End of the Thirteenth Century

פירוש רמב"ן לתורה הוא מן החיבורים הידועים, הנפוצים והמשפיעים בספרות הרבנית בימי הביניים. בפירושו זה כלל רמב"ן, לראשונה בתולדות פרשנות המקרא, רובד סדור של פרשנות קבלית. ואולם בהקדמתו לפירוש הוא התרה בקורא `לבל יסבור סברה ואל יחשוב מחשבות בדבר מכל הרמזים... בסתרי תורה, כי אני מודיעו נאמנה שלא יושגו דברי ולא יוודעו כלל בשום שכל ובינה`. למרות זאת, שנים לא רבות לאחר מותו כבר החלו להופיע ספרי הפירושים (`סופרקומנטרים`) על סודותיו. בין הידועים בפירושי סודות רמב"ן שהתחברו בשלהי המאה השלוש-עשרה ובתחילת המאה הארבע-עשרה יש לציין את `כתר שם טוב` של ר` שם טוב אבן גאון, את ה`ביאור לסודות הרמב"ן` של ר` יהושע אבן שועייב (המיוחד לר` מאיר אבן סהולה) ואת `ספר מאירת עיניים` לר` יצחק דמן עכו. בנוסף יש בידנו מספר פירושים אנונימיים בכתבי יד וכן עדויות על קורפוסים פרשניים נוספים שלא הגיעו לידינו. בהרצאה זו אבקש לדון בנסיבות הופעתה של הסוגה הספרותית הזו , שמצד אחד היה לה חלק נכבד בתהליך הקנוניזציה של `סודות רמב"ן`, אך מצד שני הפרה ברגל גסה את התראת המחבר שלא לעסוק בפרשנות סודותיו. באופן מיוחד תתמקד ההרצאה בהצדקות שנינתו לכך על ידי הסופרקומנטרים עצמם ועל תרומתן של הצדקות אלה להתגבשותה של הקבלה הספרדית במאה הארבע-עשרה.