Alliance of the Marginalized: Constructing Identity and Belonging through Israeli Reform Conversion

גיורים לא אורתודוקסיים לא נחקרו כמעט בישראל. בהרצאה אתמודד עם חוסר זה באמצעות בחינת תהליך הגיור הרפורמי דרך עיניי נשים שהתגיירו בקהילה הרפורמית התל אביבית בית דניאל. הממצאים נאספו במהלך העשור האחרון כחלק מפרויקט ששילב מחקר היסטורי-ארכיבאי וראיונות עומק חצי מובנים עם נשים מתגיירות (מחציתן דוברות רוסית ומחציתן מהגרות פיליפיניות).

אף שהרבנות הראשית אינה מכירה בגיור רפורמי כגיור לגיטימי, הוא מאפשר רישום של המתגייר/ת במרשם האוכלוסין כיהודי/ה. דוברות רוסית שהיגרו לישראל הודות לחוק השבות אך אינן יהודיות מבחינת ההלכה ונשים פיליפיניות - מהגרות עבודה לשעבר הנשואות לישראלים - ניצבות בפני מחסומים בקבלה לגיור אורתודוקסי ופונות לגיור רפורמי.

גיור הוא תקופת זמן לימינלית (מעברית) שבמהלכה מוצג למתגיירות מגוון של אפשרויות זהּות שמהן הן בונות מחדש את זהותן ואת שייכותן. בתום התהליך אמורות המתגיירות להיות לחלק מן האומה. ואכן, דוברות הרוסית עשויות להתקבל (`לעבור`) כישראליות־יהודיות אחרי הגיור הודות למראן האירופי. ואולם נשים ממוצא פיליפיני, בשל מאפייניהן הייחודיים — היותן מהגרות עבודה לשעבר ממוצא לא אירופי — נשארות בגדר ישויות לימינליות שזהותן מעורפלת בקביעות. בהקשר זה אחת מתרומות ההרצאה היא הדגשת החשיבות של המוצא האתני־גזעי בפענוח תהליך הגיור.

התנועה הרפורמית, הנתפסת כזרם יהודי שולי בחברה הישראלית, פתחה את שעריה לקבוצות שוליות מבחינה חברתית של מהגרות רוסיות ופיליפיניות, ואפשרה להן להצטרף לקולקטיב הלאומי. זו לפיכך ברית של קבוצות שוליות המבוססת על שותפות אינטרסים. בהרצאה אציג כיצד נוצר חיבור בקורס הגיור בין זוגות של נשים ממוצא פיליפיני ובני זוגן הישראלים וכיצד הם יצרו קבוצה משל עצמם בתוך הקהילה הרחבה של בית דניאל. באמצעות ההשתייכות לבית דניאל, הם בנו את מקומם בחברה הישראלית הרחבה.