When the Serpent Sheds It’s Skin: The Poetic Design of the “Palaces of Purity” in the Book of Zohar

חיבור ההיכלות המופיע בסוף פרשת פקודי בספר הזוהר המתאר מערכת של שבעה היכלות קדושים שבהם מטפסת נשמת האדם ותפילתו מהעולם התחתון ועד לעולמות העליונים ומורידה מהם שפע וברכה לעולם. מיד לאחר מכן, מתוארת מערכת של שבעת היכלות טומאה המקבילה למערכת הקדושה. בעוד שהיכלות הקדושה היוו מעין מסלול שמיימי של עליית הנשמה והתפילה במעלה ההיכלות, כאשר כל היכל נכלל בזה שמעליו. מתוארת מערכת הטומאה כמסלול אלטרנטיבי אליו "נופלים" (אם הם מתחת) או "נזרקים" (אם הם מקבילים) הנכשלים מתוך היכלות הקדושה ובה באים החוטאים על עונשם.

בהרצאה זו אבקש לטעון בעזרת קריאה ספרותית כי בעוד שמערכת הקדושה בנויה בצורה הדרגתית מהנמוך אל הגבוה ותהליך התפילה נבנה במעין קתרזיס המתחיל בהיכלות של דין ואש דרך היכלות של אהבה וחסד ועד למקור החיים עצמם. מערכת הטומאה בנויה בצורה קצת יותר מורכבת- מבחינה חיצונית היא בנויה על גבי הקונסטרוקציה האדריכלית של שבעת ההיכלות (ובהתאמה אולי על שבעת החטאים הנוצריים) אך באופן עמוק יותר היא בנויה באופן כיאסטי כאשר מרכז הכובד של החטא נמצא דווקא בהיכלות האמצעיים כלומר בהיכל השלישי והרביעי שם מיתוס הנחש מופיע בתמונה מרהיבה הדורשת פיענוח בכדי להגיע אל המוטיבציה הראשונית של החטא ואל שני חטאי האב הבסיסיים ביותר: לשון הרע והתאווה המינית אשר באים לידי ביטוי באמצעות דימוי הנחש.