מנוחה רדובילצקי (1892 – 1942), עלתה לארץ-ישראל מאוקראינה בעלייה השנייה; בשנת 1910 היא החלה לעבוד בירושלים במעון יתומות של החברה הפילנטרופית היהודית-גרמנית `העזרה`. בין השנים 1911 -1912, רדובילצקי כתבה יומן שנמסר לארכיון עיריית ירושלים על ידי בנה. היומן מהווה מקור היסטורי בעל חשיבות רבה; הוא מאיר את התקופה ואת ההוויה החברתית בארץ-ישראל מזווית נשית ייחודית המשלבת בין האישי לציבורי.
חוקרים העוסקים בניתוח יומנים כמקור היסטורי מציינים את היותם כלי להכרה ולעיבוד של העצמי, שבדומה לכתיבת אוטוביוגרפיות מכוננים זהות נרטיבית. היבט משמעותי נוסף הוא העובדה שביומן באים לידי ביטוי החיים הפרטיים והציבוריים והמתח בין הערכים החברתיים לפנימיים של הכותב/ת. היומן שכתבה רדובילצקי היווה עבורה אמצעי ללמוד את תפקידה וזהותה בעולם תרבותי חדש. הוא משקף את חיפושי הדרך והשאיפה להגשמה עצמית שהיו לה כאישה וכמחנכת צעירה בחברה החדשה בארץ-ישראל.
ההרצאה תנתח את ההיבטים האישיים, המגדריים, המקצועיים והלאומיים העולים מתוך היומן. במסגרתה נבחן האם ובמה היומן מחזק את התפיסה בחקר מגדר ונשים המערערת על ההפרדה בין הפרטי לציבורי, ונעמוד על ההיבטים שבהם הוא מעשיר את המחקר ההיסטורי-חברתי של התקופה.