Political Theology and the Historiography of Early Religious Zionism

בשנת 2003 יצא לאור באוניברסיטת בר-אילן קובץ מאמרים עב כרס המוקדש לציונות-הדתית. כשמו, `מאה שנות ציונות דתית`, יצא הקובץ לציון מאה שנים להקמת `המזרחי` כסיעה דתית בהסתדרות הציונית, אירוע המסמל לדעת עורכי הקובץ את הולדתה של הציונות הדתית.

בתיארוך זה מובלעת הנחת יסוד, המהווה מעין מושכל ראשון בהיסטוריוגרפיה הציונית-דתית, כי הציונות הדתית, כתנועה אורתודוקסית, מגיבה למודרנה הנכפית עליה ומבקשת לשמר את מסורתיותה באמצעות כניסה לשדה פוליטי חילוני-מודרני. בנוסף, מניח מחקר הציונות הדתית כי זו עומדת בתווך שבין שני ערכים סותרים לכאורה: `ציונות` ו`דת`. הנחה זו עוברת כחוט השני במחקר הציונות הדתית בהקשריו הפילוסופיים, ההיסטוריוגרפיים, האנתרופולוגיים ועוד.

בהרצאה זו אבקש להציע אפיק נוסף לדיון בהגות הציונות הדתית ולטעון כי הגות זו איננה מגיבה למודרנה אלא מהווה אחת ממכלול התופעות המודרניות והחילוניות שפעלו בעולם היהודי המרכז ומזרח אירופאי במהלך המאות התשע-עשרה והעשרים. לפיכך, אבקש להציב את נקודת הראשית של הציונות הדתית בהגותו של אבי האורתודוקסיה המודרנית רש"ר הירש, שהפריד בין הקטגוריות `דת` ו`פוליטיקה`, וכן בהגותם של הרב שמואל מוהליבר ויחיאל מיכל פינס, שהטמיעו את הקטגוריות שיצר הירש בהקשר לאומי גרמני, החילו אותן בהקשר לאומי יהודי, והביאו לאסקלציה בחילון המושגים התיאולוגיים והלאמתם – שני עקרונות שבהמשך יהוו תשתית לתיאולוגיה הפוליטית הציונית-דתית בהקשריה השונים. עוד אבקש להראות כי החלת הקטגוריות של רש"ר הירש על ההקשר היהודי הציוני טמנה בחובה גם, ואולי בעיקר, את יצירתן של הקטגוריות `דת` ו`חילון` ועמן את התודעה של הציונות הדתית כמיעוט דתי בתוך מסגרת פוליטית לאומית, תודעה מרכזית בציונות הדתית גם לאחר מכן.

בעקבות הדיון אטען כי את הציונות הדתית יש לבחון כתופעה לאומית-מערבית-מודרנית ולפיכך כתופעה חילונית, זאת בניגוד לתפיסתה העצמית ולהנחות היסוד של המחקר העוסק בה. בנוסף, אטען כי הצגתה של הציונות הדתית האורתודוקסית-מודרנית כתופעה מערבית וחילונית יש בה על מנת לחדש את השדה של ביקורת החילון, לאתגר את הדיכוטומיה המקובלת שבין דת וחילון בהקשר הישראלי ולפתוח פתח לדיון על הקורלציה שבין לאומיות, חילון, אתניות ומעמד.