בשנת 2021 פרסמה הילה בלום, סופרת ועורכת ספרותית פעילה מאד ומוערכת, את ספרה השני: "איך לאהוב את ביתך" (כנרת, זמורה מוציאים לאור). הספר נחל הצלחה רבה, והוא אף מופיע ברשימת חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר לשנת 2021 שיוכרז בקרוב. לאורך הספר מתוארים יחסים הדוקים בין אם לביתה היחידה, המסתיימים בכאב רב, בנתק, בהתרחקות ובנטישת הבת למחוזות רחוקים, כשהיא (הבת) כבר אם בעצמה.
הספר מחולק לפרקים קצרים הכתובים בגוף ראשון, בדייקנות רבה בתנועה מן ההווה אל העבר ומן העבר אל ההווה, כשלאורכו מצוטטים בפונט נטוי ציטוטים מתוך ספרים המופיעים ברשימת מקורות בסופו. בתוך סיפור מסגרת מותח ודרמטי המתאר את האם העוקבת אחר ביתה עד צפון הולנד, טווה הילה בלום מערכת יחסים בין אם לביתה מילדות לבגרות המבוססת על טעויות שכיחות ומוכרות שקל לטעות בהן, כולן בטווח הנורמטיבי, שיש בהן להאיר מסע חיים ודפוסי הורות שמנמקים את התרחקות הבת מאימה. "משפחות אומללות לא עניינו אותי" אומרת הילה בלום בקולה של האם בספר. "עניינה אותי רק אומללותן של משפחות מאושרות, שבירותו של האמצע". 118
אל תוך מבנה ספרותי של מעין יומן, עם דילוגים של קדימה ואחורה בזמן, משבצת הילה בלום ציטוטים והתכתבות עם יצירות ספרות שנושאן דומה. הפואטיקה של התכתבות ובניית קשרים אינטרטקסטואליים עם יצירות מתורגמות, שנכתבו כולן על ידי נשים ובתקופות שונות, מעניקה מורכבות ועניין לספרה של בלום. אליס מונרו הקנדית היא יוצרת מרכזית שהילה בלום מתכתבת עימה. ובמיוחד עם הסיפור "שתיקה" מהקובץ בריחה. מבקרים מציינים גם את הדמיון הסגנוני האליס מונרואי בכתיבתה של הילה בלום. שתיהן מתארות חיים שלמים בטון מינורי, חסכני וצנוע. הזיקה והדיאלוג המתהווים בין היצירות המתארות שברי ניתוק משפחתיים מסוגים שונים מעידים על עולמה הספרותי העשיר של המחברת, אך בעיקר משרתים את עיצוב נפש האם-המספרת בספר ומוסיפים הן בדרך אנלוגית ובדרכים מגוונת נוספות רבדי משמעות לעלילתו.
בהרצאה אבקש להצביע על תרומת היצירות המצוטטות ועל הדומה והשונה בין "אימהות ושברה" בספרה של הילה בלום ובין היצירות העולות בתודעת האם, כמשככי כאב לסבלה, ובעיקר על הדומה והשונה בכתיבתה של הילה בלום כסופרת צעירה למאפייני כתיבתה של אליס מונרו ושל יוצרות נוספות עימן היא מתכתבת.