הרב ישעיה הורביץ, בעל "שני לוחות הברית" – ספר מוסר מקיף ובולט במרחב האשכנזי של העת החדשה המוקדמת, התייחס בספרו לאינספור סוגיות: מנושאים גדולים כמו עבודת האל, סודות הבריאה, מעמדה של לשון הקודש, ומידות האדם ועד לנושאים כגון דיני מעשר בארץ ישראל, מעמדם של קמעות והחשיבות של בריאות הנפש באמצעות אכילה מתונה. המשותף לכל הנושאים הללו ולנושאים רבים אחרים, הוא שבכולם נדרש השל"ה לפנות, לצטט, להתפלמס ולהרחיב עם כתביו של אדם שחי מאות שנים לפניו: ר` משה בן מימון הוא הרמב"ם. בהרצאה אבקש לשרטט את הנושאים שבהם השתמש השל"ה באופן בלעדי או יוצא דופן בכתבי הרמב"ם על מנת לפתח ולהציג את רעיונותיו שלו, בין שהיה מדובר על נושאים כמו חשיבות התשובה, מעמד הגוף והנפש לאחר תחיית המתים, חשיבות המדרש בספרות היהודית, מעמדם של הנביאים ומשה בפרט, מעמד הר סיני, כללי אסמכתא, ועוד.
ההרצאה תשים דגש לא רק על אבחנה בין המקרים בהם השל"ה הסכים או חלק על הרמב"ם, אלא בעיקר על המקומות שבהם השל"ה נדרש לרעיונותיו של הרמב"ם אך לא השאיר אותם כפי שהם, אלא התאים אותם ופיתח אותם לתפישת עולמו ששילבה בין מוסר לקבלה. ההרצאה תראה כיצד כתביו של הרמב"ם שהיו בעלי אופי פילוסופי-רציונליסטי, קיבלו אצל השל"ה נופך חשוב של גילוי סוד מיסטי. כך עבור הקורא האשכנזי בן המאה ה-17, ספר כמו "מורה נבוכים" איננו עוד ספר פילוסופיה, אלא חלק מספריית סוד, אשר מאפשרת להכיר את תורת האלוהות, ויכול לעמוד בשורה אחת יחד עם כתבי מקובלי צפת. כל זאת, מבלי שהרמב"ם מאבד את מעמדו אצל השל"ה, לטוב ולרע, כמי שעסק בכתיבה פילוסופית.
דרך הדיון על מערכת היחסים המורכבת הזו בין שני הוגים שעסקו במגוון תחומים, אבקש לקחת את מקרה המבחן כדי לראות, מה קורה כאשר הוגה מזמן ואזור, מסתכל על הוגה אחר, שפעל בהקשרים תרבותיים וספרותיים שונים ממנו, אך עם זאת רואה את עצמו כממשיך דרכו, ואת שניהם כחלק ממסגרת כוללת של כתיבה שאין בה בהכרח, גבולות גזרה מוחלטים.