`ספר הסודות`, הוא אוסף רחב של מרשמים מאגיים שאותם העתיק ר` משה זכות ממקורות שונים, ככל הנראה באמצע המאה השבע-עשרה. החיבור מצוי בידינו בכתיבת ידו של זכות עצמו (כתב יד מוסקבה, גינצבורג 1448). ייחודו של כתב היד ניכר כבר בעיצובו: בניגוד למוכר לנו מספרות המרשמים המאגיים, זכות העתיק את המרשמים באופן סדור על חלק קטן יחסית של העמוד תוך שהוא מותיר בשוליהם מרחב רב. עיצוב זה מעיד על כוונתו המוקדמת להעיר בשולי המרשמים, וזו אכן מומשה על ידו. בחינת הערותיו של זכות בשולי המרשמים מלמדת על עניין מיוחד שהיה לו בהם – השמות הקדושים הנזכרים כחלק מהוראות הביצוע של הפעולות המוצעות בהם. זכות בחן את השמות הללו והעיר עליהם – על מקורם, על אופן הרכבתם ועל הקשריהם הקבליים, כדרך שעשה גם בחיבוריו הלקסיקליים בקבלת השמות: `פירוש קצת שמות` (המצומצם) ו`אלפא ביתא של השמות` (שנודע בגרסאות מאוחרות ומורחבות שלו כ`ספר שורשי השמות`). מאות המרשמים שזכות העתיק למחברתו, ושאותם חילק ל`סודות` ו`סגולות`, מלמדים כי העניין שלו בידע זה, שכבר נודע בזמנו כ`קבלה מעשית`, לא היה עיוני בלבד. על כך מעידות גם אחדות מן האגרות שכתב. אולם דרכו המיוחדת ביחס אליהם בחיבור היא דוגמה נדירה לתיאורטיזציה של ידע פרקטי המצוי בחיבורים של `קבלה מעשית`. בהרצאתי אציג את ספר הסודות, אדון בהערותיו של זכות למרשמים ואציע לראות בחיבור צומת הקושרת בין קבלה מעשית, קבלה עיונית וקבלת שמות.