R. Moshe Ibn Gikaṭilla and the Mystery of the Missing Sentences in His Translation of Ḥayyūj’s Treatises

חיבוריו הדקדוקיים של ר` יהודה חיוג`, שנחשב לאבי הדקדוק העברי המדעי, ניתרגמו לעברית לראשונה בידי ר` משה הכהן אבן ג`יקטילה (רמב"ג), המשורר והמדקדק בן המאה הי"א, ובשנית בידי ר` אברהם אבן עזרא (ראב"ע) בן המאה הי"ב. בעוד שתרגומו של ראב"ע מילולי ומדויק ביחס למקור הערבי, תרגומו של רמב"ג חופשי יותר.

אך מעבר להבדל הסגנוני שבין שני התרגומים, כבר נודע שרמב"ג בתרגומו נטל לעצמו חירות יתר, והוסיף על דברי חיוג` בעשרות מקומות מילים, משפטים ואף פסקאות שלמות משלו. הוספותיו המרובות עניינן בעיקר תוספת ביאור או פירוש לדברי חיוג`, ויש שהקדיש אף קטע שלם באמצע החיבור לחלוק על דברי חיוג` שאותם תרגם. הודות ליוחנן ביליאם נוט הוכרו הוספות הביאור הרבות של רמב"ג ונידונו במחקר, שכן במהדורתו משנת 1870 השכיל להקיפן בסוגריים מרובעים כדי להבדילן מדברי חיוג`, אף אם כמה מהן חמקו ממנו.

ואולם דומה שטרם הושם אל לב סוג נוסף של "שיפורים" שהכניס רמב"ג לתרגום. מדובר לא בהוספות כי אם בהשמטות. השוואה שיטתית של התרגום למקור הערבי מגלה כמה מקומות שבהם ראה רמב"ג צורך להשמיט משפט מן התרגום.

מדוע השמיט רמב"ג מדברי חיוג`? או שמא אלה רק דילוגי המעתיקים? ואם אכן נעשה הדבר ביודעין, מה ראה רמב"ג להשמיט דווקא משפטים אלה?

נראה שכשם שביקש רמב"ג להועיל ו"לשפר" את הטקסט על ידי הוספות על דברי חיוג`, כך ביקש לעשות גם על ידי השמטות. ומתברר שאותם מקומות שנשמטו בתרגומו היו מטרה לביקורות חמורות מצד מדקדקים חשובים שקדמו לו, ובהשמטת המקומות ה"בעייתיים" תרם רמב"ג עוד, לשיטתו, לשיפור וזיכוך תורת הדקדוק החשובה של ראש המדקדקים.

בהרצאה אבקש לעמוד על תופעת ההשמטות של רמב"ג, להציג מספר דוגמאות ולהצביע על מוקדי הפולמוס שנוצרו בעקבות דברי חיוג` הנזכרים, אשר ככל הנראה הם שהניעו את רמב"ג להשמיט את דברי חיוג` אלו בתרגומו.