מהי הדרך הראויה בה יש למסור את התורה וללמדה לדורות הבאים? הגמרא (ב"מ פה ע"ב) מתארת ויכוח בין ר` חנינא ור` חייא שמתגלגל לעימות בעניין מעלתו של כל אחד מהם – `פלפול` או `הרבצה`. ניתן לראות בשתי מעלות אלו, לא רק תכונות אישיות שונות, גם לא רק דרך דידקטית אחרת, אלא תפיסת עולם שונה על הדרך בה נמסרת התורה מרב לתלמיד.
בעוד ש`פלפול` שייך לעולם הלמדני, הרי ש`הרבצה` הינה דימוי הלקוח מעולם החקלאות, וקרובה לפעולות האחרות אותן עושה ר` חייא בעוד תלמידיו מלמדים זה את זה, השייכות למלאכות הנעשות בעולם הטבע. נראה, שמערכת דימויים זו אינה מקרית, ושכמותה נוכל למצוא במקורות חז"ל רבים אחרים.
נרצה לטעון, שהדימויים הללו, המתחברים בסיפור זה לפעולותיו החריגות של ר` חייא, משקפות תפיסת עולם באשר לדרך שבה נמסרת התורה מרב לתלמידיו. בדרך שר` חייא פועל מחוץ לבית המדרש, כך הוא פועל גם בתוכו. הוא זורע בכמה מתלמידיו את התורה שבכתב ושבע"פ, ונותן לזרעים אלו לצמוח ולגדול בכוחות עצמם. לעומת זאת, ה`פלפול` הינה דרך שמתפתחת אצל המוסר, ולכן יש בכוחו של ר` חנינא להחזיר את כל התורה במקרה ותשתכח. נוכל לכנות דרך זו בדימוי ההופכי לזריעה, כדרך של בניין.
בהרצאה נבחן את ההבדל המהותי בין תפיסת הבניין לזריעה בהוראת התורה, וההשלכות הפדגוגיות והדידקטיות של כל אחת מאבות-טיפוס אלו, וכיצד הן פושטות ולובשות צורה עד ימינו בהגות החינוכית העכשווית.