The Use of Biblical References on Ancient Jewish Amulets

אחד הסממנים הקדומים ביותר של טקסטים מאגיים יהודיים הוא האזכור המקראי – תוכן המשולב בגוף הטקסט, אשר נלקח באופן זה או אחר מן המקרא. סממן זה מאפיין גם את קורפוס הקמעות היהודיים העתיקים (מאות רביעית – שביעית לספירה) – לוחיות מתכת דקיקות וקטנות שנישאו על גוף בעליהן, לעיתים כצמיד או כשרשרת. על גביהן נחרטו טקסטים על ידי מאגיקונים – אנשי מקצוע מומחים בפעולות מאגיות. מטרתם המובהקת של הקמעות הייתה להשפיע על כוחות הרע שמזיקים (או עלולים להזיק) לנושא הקמע – בין אם להרחיק אותם, לשלוט בהם, או אף להשמידם – באמצעות גיוס כוחות שמיימיים לטובתו. אזכורי המקרא מהווים חלק מסט האמצעים בהם השתמשו המאגיקונים, שכלל גם נוסחאות לגירוש שדים ורוחות, מילים וסימנים מאגיים, שמות קדושים, ביטויים ליטורגיים ואמצעי הגנה נוספים שניתן לזהות בקמעות.

השימוש הנפוץ בתוכן המקראי בקמעות נובע מההתייחסות אליו כקאנון מקודש, שתוכנו ומילותיו אוצרים כוח מאגי בעל יכולת השפעה בעולם המעשה. סוגי האזכורים המקראיים שזוהו עד כה בקמעות מגוונים למדי – החל מציטוטים מדויקים של פסוקים שלמים או חלקיים, דרך פרפרזות על פסוקים ועל סיפורי מקרא, וכלה במוטיבים שייתכן שנבעו מסיפור מקראי, וקשה להכריע האם מוצאם אכן מן המקרא.

הטקסטים החרוטים על גבי הקמעות מאופיינים בשילוב ייחודי של נסיבות פעולה: כחפצים ביצועיים שמטרתם לספק הגנה, הם עונים על צורך אינסטרומנטלי בעולם המעשה; אופיים האינדיווידואלי מצריך התאמת תוכנם למצוקה הספציפית של בעליהם; גודלה הזעיר של לוחית המתכת והקושי הכרוך בחריטת אותיות קטנטנות על גביה מחייבים מיומנויות מקצועיות, הן טכניות הן תוכניות.

עיון מדוקדק באזכורי המקרא בקמעות מגלה שניתן לזהות שיטות מובחנות של שימוש בהם, הקשורות במאפייניהם הייחודיים של הקמעות עצמם. חשיפת השיטות השונות לשימוש באזכורי מקרא בקמעות מאפשרת לרדת לעומקו של טקסט במקרים בהם קשה לפענח את תוכנו, לענות על שאלות לגבי הנרטיב הנטווה בו, לגשר בין חלקים לא קוהרנטיים של הטקסט, להגדיר את הצורך המאגי עליו עונה האזכור, ואף לזהות את הרציונל שהניע את המאגיקון בבחירתו בשיטה מסוימת. בהרצאתי אחשוף מקצת משיטות ייחודיות אלה ואבחן מה ניתן ללמוד מהן על עבודתם של המאגיקונים הקדומים.