In Praise of the Plane – Movement and Writing Reflected in the Work of Poet Hezi Leskli

בשירו "חלון ביתי" (1992) שר המשורר חזי לסקלי את שבחי המישור, ומתאר תמונה פשוטה לכאורה, הנשקפת מבעד לחלונו: מרחב שלג בארץ זרה ודמיונית, ובמרחק "שורת עצים ליד האופק". האם אלה עצים ממשיים או שמא הם פרי דמיונו? לסקלי מציע שאין הם אלא רישום מהיר שנוצר מתנועותיו של מלאך ישנוני.

בשורות ספורות מציג לסקלי שילוב של שלוש אמנויות שונות, בהן עסק בחייו: השירה, הציור והריקוד. השילוב הזה יכול להוות מקרה בוחן המלמד על שירתו של לסקלי בכלל, וכן על האופן בו השירה מציעה שילוב בין-מדיומלי, שמזמין את הקורא ללמוד ממדיום אחד על האחר.

במחקרי אני מראה איך ניתן לקרוא את השירה במושגים של עולם הריקוד והתנועה. בדומה לספרות, הריקוד הינו אמנות מופשטת שמציעה סימנים גופניים לשם ביטוי סמלי של הלכי רוח שונים. אלא שבשונה מסימני השפה המובעים בכתיבה הספרותית באופן ממשי – על הכתב, ובתוכה הופכים למושגים סמליים, בריקוד אותם סימנים וסמלים נעלמים ברגע היווצרותם, כך שנשאר רק זכרו של האירוע שהתרחש, ולא הסימן עצמו.

כתב התנועה אשכול-וכמן, פוּתח בשנות החמישים של המאה ה-20 ככלי לחיבור ריקוד ולהתבוננות בתנועה.

התוויית התנועה מאפשרת ייצוג ויזואלי קבוע למבע הריקוד המופשט והנעלם.

בשל היותו של הריקוד מדיום אפמרלי, הנתון כל הזמן תחת מחיקה או התאיינות, עולה הצורך לנסות לתפוס אותו באמצעים אחרים. לסקלי מנסה לעשות זאת בעזרת המילים, השירה.

בחינת השיר "חלון ביתי" דרך מושגים של כתב התנועה אשכול-וכמן מחייבת מבט גם אל עולם האמנות החזותית – הציור והצילום – שבאופן מסורתי קיימים במישור האנכי, ואילו לסקלי מציע מבט אוונגרדי על הגמישות והמעברים בין המישורים, האנכי והאופקי, בתחומי הציור והריקוד.

בהרצאה המוצעת אציג קריאה מרובדת של השיר "חלון ביתי", כייצוג לריבוי הפנים בשירתו של לסקלי, ולאפשרויות הטמונות בחיבור בין שפות אמנותיות.