“Shared, Not Divided”: Inter-Religious Ownership of Private Dwellings in Medieval Fustat

חייהם של יהודי פֻסטאט, קהיר העתיקה, נחקרים באינטנסיביות בדורות האחרונים, לאורם של עשרות אלפי המסמכים הדוקומנטריים שהתגלו בגניזת קהיר, שנשמרה בבית הכנסת בן עזרא, בליבה של פסטאט העתיקה. עם זאת, טרם נעשה מחקר משמעותי על סביבת המגורים של יהודי פסטאט, ועל ביטויה המרחבי של הזהות הקהילתית.

מקובל במחקר לדבר על `השכונה היהודית` של פסטאט בימי הביניים, כמו גם בערים אחרות. בהרצאה זו אבקש להטיל ספק בתקפותו של המונח ובתועלתו להבנת מציאות החיים של יהודי פסטאט בפרט, ושל יהודי המזרח התיכון בימי הביניים בכלל. זאת אעשה באמצעות הפניית המבט תחילה מן `השכונה` אל הרחוב, הסמטה, והבית הבודד. תעודות גניזת קהיר מאפשרות לנו רמת פירוט ודיוק בתקופה מוקדמת יחסית, החל מהמאה העשירית, במבט `מבפנים` ולא מצד ארכיון עירוני, ובדגש על חיי היום-יום.

בהרצאה אסקור ממצאים ראשונים מתוך פרויקט מחקר מתמשך. אתמקד בפסטאט-קהיר, בירת מצרים, ובתקופה הפאטמית והאיובית – מאמצע המאה העשירית ועד אמצע המאה השלוש עשרה. באמצעות שימוש במאות תעודות מן הגניזה – שטרות מכירה והשכרה, צוואות, מכתבים ותיעוד מבית הדין – אציג ממצאים על רמת העירוב בין יהודים, נוצרים ומוסלמים, על השכנות המיידית ביניהם, ואף על בעלות משותפת על נכסי מגורים, מלאכה ומסחר. הבעלות המשותפת על נדל"ן, שהיתה מקובלת באותה תקופה, נוסחה במונח המשפטי `בערבוביה בלא חלוקה` המופיע במסמכים משפטיים מן התקופה, ובעלות משותפת זו היתה תקפה אף במקרים בהם יהודים, נוצרים ומוסלמים חלקו את אותו בית מגורים.

בהרצאתי אבהיר כי ערבוביה זו לא מצביעה בהכרח על קיום הרמוני בצוותא, אולם היא דורשת מאיתנו הבנה מדויקת יותר של מציאות המגורים בהקשר הבין-דתי, ושל האופנים בהם זהות דתית וקהילתית ייחודית הובנה והובנתה דווקא מתוך מציאות של `ערבוביה`.