הרצאה זו תעסוק בדמותו של ר` יהושע בן לוי בספרות הרבנית בהשוואה לספרות נוצרית בת-הזמן. ריב"ל "ההיסטורי" היה חכם רבני ארצשיראלי שחי במאה ה3 לס`. דמותו התעצבה באגדות התלמוד הבבלי. בהן הפך מבעל-הלכה לאיש-קדוש. אדם שבזכות לימוד התורה המסור שלו בין בעלי-הראתן היה מסוגל להערים על מלאך-המוות ולשהות חי בגן-עדן כמו גם לפגוש במשיח בשערי רומי. בטקסטים המדרשיים מימי-הביניים ריב"ל נעשה לתייר שמיימי המגיע לגיהנום ולגן-העדן כשליחו של רבן גמליאל. מטרתו העיקרית היא לבדוק את מקומם של הגויים מחד ושל היהודים מאידך. הוא מגלה את ההפרדה המוחלטת. הגויים מצויים בגיהנום בעוד גן-העדן מאוכלס ביהודים בלבד. לטענתי ההשוואה עם כתבים נוצריים בני התקופה מגלה טפח נוסף לגבי תפקידו התרבותי של ריב"ל. בדבריהם של הכותבים הנוצריים יש פולמוס חריף כנגדו. תקיפתו של ריב"ל ממשיכה גם במאה ה13 סביב ויכוח פריז ושריפת התלמוד. בכל הטקסטים הללו ריב"ל מצטייר כרב ערמומי ורמאי המתנקם בפרעה ובבתו בגן-העדן. אטען שהמפתח לפענוח השינוי מצוי בהשוואה נוספת לקטעים מדרשיים מאוחרים. דרשת תנחומא "וארא", ח` עוסקת בפסוק: "ראה נתתיך אלוהים לפרעה" פרעה התנשא והחשיב עצמו לאל. כמוהו היו עוד שלוש דמויות מקראיות שנענשו בגלל חטאן הזהה ונבעלו כנשים: חירם, נבוכדנצר ויואש. חירם, נבוכדנצר ופרעה מתוארים באופן דומה כדמות שטנית המורדת באל ומזוהה עם המלאך הנופל הילל בן שחר. לאור הפרטים הללו, אבקש להוכיח שריב"ל הוא דמות מפתח בגאולה הנוקמת של יהודי אירופה בימי-הביניים. כל זאת על רקע החרפת הפולמוס הנוצרי כנגד התלמוד והספרות הרבנית במהלך המאות הה12 וה13. כמיעוט חסר כוח היהודים פנו ליצירת פנטזיה וכוננו דמות אלטרנטיבית לקדושי הנצרות. ריב"ל הפל לכריסטוס חלופי בישבו עם מצורעים והתגברותו על המוות. הוא נפרע מן הייצוג השמיימי של האם הקדושה מריה בדמות בת-פרעה וכן מן האנטי-משיח בדמות פרעה – נגיד צור.