An Analytical Clarification of “Pantheism”: On the Relations between Spinoza and Chabad Theology

תפיסת האלוהות של ברוך שפינוזה באתיקה שלו, מוצגת לא אחת כדוגמה פרדיגמטית ל`פנתאיזם`. הוי אומר, התפיסה השפינוזיסטית המזהה את אלוהים עם מכלול היש הניתן לביטוי מלא במונחים חומריים (כמו גם במונחים מחשבתיים), היא דוגמה בולטת לתפיסה שהאחדות המתקבלת ממכלול המציאות מקיימת את התנאים של המושג אלוהים.

עמדתו של רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא (בפרט בשער היחוד והאמונה) מוצגת לא אחת (למשל: וייס 1975, אורנט 2004) כגרסה של פנתאיזם או אף של אקוסמיזם (דהיינו העמדה לפיה המציאות אינה אלא אשליה). האפשרות שיש קשר בין תפיסת חב"ד לבין התפיסה השפינוזיסטית נבחנה על ידי מספר חוקרים (למשל מייטליס 2018), ולמציאת קשר שכזה עשויות להיות השלכות על המחקר ההיסטורי של רעיונות פנתאיסטיים ביהדות ועל מקומו של שפינוזה ביהדות גם כן.

אני מבקש לטפל בסוגיה זו דרך בירור פילוסופי אנליטי של מושג הפנתאיזם. אבחן דגמים שונים של פנתאיזם ואתייחס בעיקר להבדלים בין הפנתאיזם השפינוזיסטי המבוסס על אימוץ אחדות של הכוליות כהנחת יסוד מטפיזית ראשונית ובין גרסאות פנתאיסטיות שנקודת המוצא שלהן היא אופן הפעולה של הדברים בעולם. כלומר, לפי המודל הזה, המכניזם של העולם מוביל למחשבה שהאלוהות נמצאת מאחורי כל התרחשות בעולם וממליא זהה לו. גרסה מסוימת של גישה זו ניתן למצוא כבר במטפיזיקה של הפילוסופיה הסטואית (Baltzly 2003). אציע להבין את התפיסה החבדית כדוגמה של המודל הפנתאיסטי השני וממילא כשונה באופן מהותי מגישתו של שפינוזה. בהמשך אבקש לבחון מחדש את תפיסתו של רבי חיים מוולוז`ין בנפש החיים ואציג אותה כגישה המבקשת להתנגד לפנתאיזם ולאמץ תפיסה טרנסצנדנטית של האל.

במובן כללי יותר, אני מבקש להדגים באמצעות הרצאה זו את התרומה שיש לחשיבה פילוסופית אנליטית על מדעי היהדות בכלל ועל מחשבת ישראל ו/או ההיסטוריה של רעיונות במרחבים היהודים.