Community, Ceremony, Secularity: Jewish Renewal Communities in Israeli Secular Society

בראשית שנות ה-90 נפתחו בתי מדרש רבים בחברה החילונית בישראל, במה שנחשב לתופעת ה"חזרה אל ארון הספרים היהודי". כעשור אחר כך, חלה התפתחות נוספת: מעבר מלימוד לקיום טקסים ברוח יהדות חילונית. טקסים כרוכים בקהילות שמקיימות אותם. וכך מ-2001 לאחר הקמת קהילת "ניגון הלב" בנהלל, החלו לקום קהילות והתארגנויות קהילתיות של התחדשות יהודית במרחב החילוני בישראל.

במסגרת מחקר שערכתי ב-2018, ראיינתי 17 מובילי קהילות חילוניות, מחוץ לתנועות הליברליות הממוסדות. תיעדתי ומיפיתי את המוטיבציות להקמת הקהילות, המאמצים ליצירתן ולשימורן, הדרך לבניית התפיסה הרוחנית, ואופי החילוניות או הרליגיוזיות שלהן.

מצאתי שההשראה להקמת הקהילות באה מתוך בתי מדרש חילוניים, בתי מדרש ישראליים לרבנים מזרמים שונים ומפגש עם יהדות ארה"ב. הקהילות הראשונות שהוקמו יצרו השראה לקהילות נוספות.

המעבר לטקס, שיש בו שאיפה למימד רוחני (בד"כ מכונה "התרוממות רוח"), מחייב שימוש בפרקטיקות שונות, הלקוחות מהיהדות הדתית – תפילה, פיוט וניגון, מהתרבות הישראלית – שירה, שירים ישראליים ושירה בציבור, וכן מדיטציות המגיעות מבודהיזם. הראיונות הראו השפעה של הטקסים והפרקטיקות השונות על תפיסתם החילונית והרוחנית של המובילים.

הקהילות השונות אופיינו לפי היישובים בהם הן פועלות ולפי אופי הטקס והפרקטיקות הקיימות בו. דברי המרואיינים על רוחניות וחילוניות נבחנו לאור הדיון של צ`ארלס טיילור (2007. A Secular Age) על תזת החילון וכן לאור מיפויים שנעשו בישראל על סוגי חילוניות (שבייד א. 1981, היהדות והתרבות החילונית, ג`ובני י. 2014, חילוניות יהודית), לפי היחס שלהן למסורת, לחידוש ולרליגיוזיות.

בסיווג הרוחניות, הבחנתי בין קהילות המשתמשות בפרקטיקות דתיות יותר ונוטות לרליגיוזיות, לעומת קהילות ששומרות על חילוניות רדיקלית לא רליגיוזית. לטענתי, אופי היישוב ומידת החילוניות של המרחב הציבורי בו, עשוי להסביר את אופי הקהילה. ביישובים בהם יש מאבק על חילוניות המרחב הציבורי, נמצאו קהילות עם חילוניות רדיקלית ולא רליגיוזית. ביישובים בהם החילוניות עמוקה, מוצהרת וותיקה יותר, וישנה מעין "נינוחות חילונית", הקהילה רליגיוזית יותר.