On Language as Such and the Language of Eve: Benjamin’s Interpretation of Genesis 2–3 Reconsidered

הרצאה זו מבקשת להציע דיון ביקורתי בכתיבתו המוקדמת של ההוגה היהודי-גרמני וולטר בנימין על שאלת מהות השפה תוך שימת הדגש על קטגוריות של מגדר ומסורת. במאמרו משנת 1916 "על השפה בכלל ועל שפתו של האדם" ("Über Sprache überhaupt und über die Sprache des Menschen” ), בנימין מציע סכמה פילוסופית-תיאולוגית להתפתחות השפה אותה הוא מבסס על קריאה בשני סיפורי הבריאה בספר בראשית. בנימין מזקק מהסיפור המקראי נרטיב בדבר נפילת השפה מתצורה מושלמת של בריאה וידע אל עבר תצורה נחותה יותר המשמשת בעיקר כאמצעי למבע וייצוג. למרות מעמדו הקנוני של החיבור, ספרות המחקר נמנעת כמעט לחלוטין מלהציע דיון ביקורתי בהשלכות הטמונות בניסיון לזקק מתוך הטקסט המקראי והרב-רובדי, נרטיב העוסק בלעדית בשאלת השפה. בהרצאה זו אטען כי המוטיבציה הפילוסופית של בנימין בתחום מחשבת השפה, גורמת לו מחד, להאיר זרקור על דמותו של האל ועל דמותו של אדם המוגדר בפיו "כאבי הפילוסופיה." מאידך, הנרטיב הפילוסופי מביא את בנימין להתעלם כמעט לחלוטין מהדמות השלישית בסיפור המקראי – חוה. בהרצאתי אביא עדויות טקסטואליות המוכיחות כי פרשנותו של בנימין מחייבת לראות בחוה דמות אילמת לפחות עד רגע המפגש עם הנחש. מעבר לכך, הרצאתי תבחן גם את מילון המונחים המגדרי בו עושה בנימין שימוש בחיבורו. במסגרת זו אראה כי בנימין תופס את נפילת השפה כמעשה של הולדה נשית אשר ביסודה טמון כיליון.

הרצאה זו מהווה חלק מתוך פרויקט מחקר המבקש להציע אסטרטגיה חדשה להרחבת השיח בדבר שאלות מגדריות בהגות יהודית-גרמנית חדשה. אסטרטגיה זו מעוניינת לדון בשאלה המגדרית באמצעות דיון משווה בהגותם של וולטר בנימין, גרשום שלום, מרטין בובר ופרנץ רוזנצוויג לצד המקורות המקראיים והמדרשיים בהם עסקו.