Inner-Biblical Allusion in the Story of Ehud

בנרטיב של אהוד בן גרא קיימים מספר הרמזים פנים-מקראיים התורמים בצורה יסודית למשמעות הסיפור. בהקשרו הרחב של ספר שופטים, מטרת סיפורו של אהוד הינה להדגים מנהיגות מוצלחת לא-יהודאית, טיפוס מנהיגות העתיד להתדרדר בחלקו השני של הספר. הצלחתו של השופט הלא-יהודאי נובעת – כפי שנרמז על ידי שמו `אהוד` והיותו `אטר יד ימין` – מעמדתו החיובית כלפי שבט יהודה ונכונותו להקטין את מעמדו כ`איש ימיני` בפעילותו המנהיגותית. כדי לרמז על נקודה זו, הטקסט יוצר אנלוגיה לנסיעה השנייה של אחי יוסף למצרים, סיפור המגיע לשיאו באיחוד המשפחה במצרים תחת הגנתו של יוסף אחרי שהוא מכיר במסירותו האמיצה של יהודה. בשני הסיפורים, הטקסט מתחיל לתאר אירוע חיוני בביטוי הנדיר `ויהי כאשר כלו\כלה`; קבוצת אנשים מביאה מנחה אל מושל של עם אחר; הביטוי `לו לבדו`, אשר הוא ייחודי לשני הטקסטים הללו, מופיע ביחס למקום ישיבתו של המושל; בפקודת המושל, כל אלה ש`עומדים` אצלו `יוצאים מעליו`; ולבסוף, מתרחשת הפתעה מדהימה המובילה לסיום מאושר לבני ישראל. מעבר לכך, סיפורו של אהוד מרמז שכשלונו הדתי של העם בתקופה זו עלול לבטל את ההישגים של הדורות שיצאו ממצרים ושכבשו את הארץ. בהתאם לזאת, העמים המכניעים את בני ישראל בדורו של אהוד הם אותם העמים שעיכבו אותם בנסיעתם לארץ, כולל מואב, עמון ועמלק – ובאופן מרומז גם אדום, כפי שמשתמע מהקבלות מסוימות בין סיפורו של אהוד לבין ההתנגשות בין יעקב ועשו. נוסף על כך, בתקופת יהושע בני ישראל יוצאים ממואב ששם הם נכשלו בעבודה זרה, עוברים את הירדן, חונים בגלגל, מניחים שם מצבה של אבנים וכובשים את יריחו. לעומת זאת, בעקבות חטאי העם בתקופת אהוד, אויבי ישראל עוברים ממואב וכובשים את יריחו, קיימים `פסילים` בגלגל, ולאחר שבני ישראל שבים אל ה`, הם מנצחים במלחמה על ידי מניעתם את האיוב מלעבור בחזרה את הירדן לצידו המזרחי. האנלוגיה החשובה ביותר, אמנם, קשורה לעגלון מלך מואב, המשמש סימבול לעגל הזהב. מציאותו של אותו `עגל` במקום גבוה, מופרד ודומיננטי, הדומה להר סיני, מורה על האיום על היחסים בין בני ישראל לה` מחמת התנהגותם. ברם, אהוד – הדומה למשה רבינו – נגש אל ה`עגל` עם חרבו על ירכו ומחסל אותו, בשעה שעבדי עגלון מחכים למטה `עד בוש` – כמו בני ישראל העומדים למטה ורואים ש`בשש` משה לרדת מן ההר.