In many hagiographical stories, the Chassid`s first encounter with the Rebbe or the Tzaddik is described as an encounter of exposing the Chassid`s sins and at the same time also atoning for them. This lecture will deal with the way in which the status of confession appears in Hassidic hagiographical stories, what status is used for and how the act of confession in presence of the Tzaddik becomes part of the spiritual work of the Hasid. Paradoxically, the content of the sin becomes superfluous and the very existence of the category of sin and confession establishes a relationship with the Tzaddik.
The subject of confession to the Tzaddik occupied a particularly important in the early Breslav Hasidism. We will look at a number of stories concerning the status of the confession at a meeting of the first followers of R. Nachman of Breslav. Ada Rapaport-Albert has already addressed this issue and stated that in a later stage R. Nachman of Breslav (1771-1810) abandoned this idea. I would like to ask what were the reasons for this change in the perception of confession in Breslav Hasidism. Also, we will refer to radical texts that expose the reappearance of the idea of confession to the Tzaddik, and as it appears in the writings of Eliezer Shlomo Schick ("Mohorosh")(1940-2015).
Through confession as a test case we will re-examine basic assumptions regarding the religious life of the Hasidim, and the way in which Hasidism has flexed religious perceptions.
בסיפורים הגיוגרפיים רבים מתואר המפגש הראשון של החסיד עם האדמו"ר כמפגש של חשיפת חטאי החסיד ובו זמנית גם כפרה עליהם. לא פעם האדמו"ר "קורא" את חטאי החסיד ולעתים החסיד אף מתוודה וידוי של ממש על חטאיו. הרצאה זו תעסוק באופן בו מופיע מעמד של וידוי בסיפורי הגיוגרפיה חסידיים, למה משמש מעמד וכיצד הופכת ההנהגה של וידוי בפני תלמיד חכם לחלק מהעבודה הדתית של החסיד. באופן פרדוקסלי החטא הופך למיותר ועצם קיום החטא מאפשר את מעמד הוידוי וכינון היחסים עם האדמו"ר. דרך הרצאתי אבקש לבחון כיצד תנאים אלו הם המאפשרי את החיבור הראשוני בין האדמו"ר לחסיד אך גם מייצרים תשוקה לעצם קיום החטא.
נושא הווידוי בפני הצדיק תפס מקום חשוב במיוחד בחסידות ברסלב המוקדמת. נעיין במספר סיפורים הנוגעים למעמד הווידוי במפגש של חסידיו הראשונים של ר` נחמן מברסלב. עדה רפפורט-אלברט כבר התייחסה לנושא זה וקבעה כי בשלב מאוחר יותר זנח ר` נחמן מברסלב רעיון זה אולם כאן נבקש לשאול מה היו הסיבות לשינוי הזה בתפיסת הווידוי בחסידות ברסלב. בין השאר נתייחס להופעה מחודשת ורדיקלית של רעיון הווידוי בפני הצדיק, וכפי שהוא מופיע בכתביו של אליעזר שיק (מוהרא"ש). דרך הווידוי כמקרה בוחן נבחן מחדש הנחות יסוד בנוגע לחיים הדתיים של החסידים, והאופן בו הגמישה החסידות תפיסות דתיות.