Writing Inspired by Reading: The Meanings of the Library in the Work of Haim Beer

הספר והספרייה הם יסוד מהותי בזהות התרבותית-לאומית של עם ישראל ובהתהוותו כקהיליה מדומיינת וכישות לאומית. יסוד זה מהדהד בכתיבתו של חיים באר ועומד במרכזו. אובדני הספריות בשושלתו המשפחתית כרוכים בחורבן, באבל ובתלישות תרבותית, נושאים המתורגמים לייעוד אישי המופנם בתודעתו של באר מילדוּת. זכר ספריותיהם של הוריו וחסרונן מופקדים בידיו ומשפיעים על עיצוב חייו וכתיבתו. גם כחוקר וכהוגה, הספרייה משמשת לבאר מרכיב מכונן העומד בבסיס התבוננותו על העולם. באר רואה בספרייה מערכת סמיוטית שיש בה כדי לנסח תודעה תרבותית, חברתית, משפחתית ואישית.

תפקיד הספרייה נושא ביצירתו של חיים באר משמעויות אישיות וקולקטיביות. הספרייה כביוגרפיה פרטית מקיימת יחסי גומלין הדוקים עם הספרייה הקולקטיבית; היא מזינה את הספרייה הציבורית וניזונה ממנה. בעלות על ספרייה והשתייכות לקורפוס ספרותי ולארכיון לאומי מגלמות את היכולת לאחוז בעוגן זהותי בעולם הנתון תחת סכנות של כיליון והשמדה.

באמצעות הספרייה מתמודד באר עם עברו ועם עתידו כאחד. הספרייה הנעדרת מזה, הספרייה הנכספת מזה והדרך הנטווית בין זו לבין זו, שבות ומופיעות בכתיבתו, הממחישה מהם תפקידיהן של הספרייה החרבה ושל הספרייה המצטברת בתהליכי לידתו של קורא וחניכתו של כותב.

בהרצאה אתמקד ברומנים "חבלים" (עם עובד, 1998), "לפני המקום" (עם עובד, 2007) ו"צל ידו" (עם עובד, 2021), המשקפים את הזיקה ההדוקה שבין תהליך האוצרות הספרייתית, תהליך הקריאה ותהליך הכתיבה הנגזר מהם. רומנים אלה עוסקים במושג הספרייה במדד האישי ובממד הקולקטיבי כאחד. קריאה בהם מזמנת התבוננות במשמעויות הספרייה אחרי מלחמת העולם השנייה ובתפקידיה בתהליכים של חניכה ספרותית, ומציגים את הספרייה כמקור לכאב, כמושא כיסופים וכאופק של תסכול ושל תקווה כאחד.