קונגרס העולמי ה-18 למדעי היהדות

Bold Religious Commentary and Canpantonic Methodology: Rabbi Yosef Hayyun`s Commentaries Project and the Problems of Morality and Religion in Iberian Jewry in the Fifteenth Century

ב-150 השנים שטרם גירוש ספרד התמודדה יהדות איבריה עם בעיות סוציולוגיות, תאולוגיות ומוסריות קשות. אלה כללו בין השאר חילון, התבוללות, המרות דת נרחבות מרצון, אלימות קשה בתוך הקהילות עד כדי רציחה, ובעיות הלכתיות חמורות בתחום של `בינו לבינה`. חכמי התקופה עמדו לא פעם חסרי אונים מול ציבור שזלזל בהם ויצא כנגדם.

ר` יוסף חיון היה ראש הקהילה הנערץ של ליסבון במאה הט"ו, שם גדל גם אברבנאל עד גיל 46. כאחד מתלמידיו המובהקים של ר` יצחק קנפנטון הספרדי, היה רי"ח איש הלכה מובהק שיצא כנגד מי שעיקר עיסוקו במקרא. אך למרבה הפליאה, בניגוד להצהרתו זו הוא הקים מפעל פרשנות יסודי ועצום בהיקפו דווקא על ספרי המקרא.

מחקר מקיף שערכתי על כלל פרשנותו, הוביל למסקנה ברורה, שרי"ח ביקש לנצל עיסוק נרחב זה של הציבור במקרא ע"מ לטפל בבעיות ובחוליים של בני דורו, באמצעות מפעל פרשני מונומנטלי, שנכון להגדירו כ`פרשנות חינוכית` נועזת עם משנה מתודולוגית סדורה, שמעוררת מחשבה מעבר לדורו.

רי"ח מתגלה כמחנך דגול, שנמנע מ`הפרחת סיסמאות` מבית היוצר של ה`פוליטיקלי קורקט` הרבני ו`הטפות מוסר צדקניות`, שנזקן עלול להיות רב מתועלתן. תחת זאת, הוא נוקט באסטרטגיה פרשנית-חינוכית `עוקפת התנגדויות`, ומפתיעה. במסגרת מצומצמת זו אתמקד בשלושה מרכיבים מרכזיים שלה:

הראשון - `גיוס` המתודולוגיה של בית המדרש הקנפנטוני שבו הוא גדל, לניתוח פרשני מדוקדק של המקרא. באופן זה הוא העניק לפירושיו נופך של `אובייקטיביות` וגילוי `הפשט ההכרחי` של הכתוב מצד עצמו.

המרכיב השני –הצגה כביכול אובייקטיבית של דעות שונות, תוך הסטה מתוחכמת של מרכז הכובד אל אותן שהוא חפץ ביקרן, מבלי להכריז מלחמה מפורשת על האחרות.

והשלישי – עמידה על השורש הפסיכולוגי מאחורי הבעיה החינוכית, שלאורו הוא מציע פתרון, שלא פעם מתגלה כנועז ומפתיע שיצא תחת קולמוסו של הרב הראשי הנערץ של יהודי פורטוגל.

הרצאתי תבקש לסרטט קווים לדמותו של רי"ח כפרשן חינוכי על רקע בעיות תקופתו, ולהתמקד כ`מקרה מבחן` להתייחסותו לבעיית הפריצות שפשטה בזמנו וגררה פירוק של משפחות רבות, כפי שעולה מפרשנותו הנועזת לשיה"ש. לא תוכחות מוסר `צדקניות` על הצורך בדיכוי היצר, אלא דווקא הכוונה נועזת עד מבוכה כיצד ליצור תשוקה עזה בין איש לאשתו בתוך הבית פנימה, שתמנע כל פיתוי `לרעות בשדה אחר`.