The 18th World Congress of Jewish Studies

Jewish Philosophy Responds to the Meaning of the Holocaust: Response to the Panel Presentations

שואת העם היהודי בימי מלחמת העולם השנייה הנה בעיה פתוחה עבור האנושות והיא מעמידה בפנינו שאלות חמורות על מהותה, תבניותיה וערכיה של הציוויליזציה המערבית שאפשרה את רצח העם היהודי והביאה לעולם את מחנות המוות. להוגה היהודי - בן עם הקורבנות - הבעיה חריפה במיוחד באשר עליו להגיע להבנת מקומו שלו כיהודי בעולם שלאחר השואה כמו גם ליישב שאלות דוחקות לגבי הזהות היהודית וסוגיות של צידוק הדין לאחר ש"העולם השתגע". במסגרת זו נדון גם האם יכולה הייתה המחשבה היהודית לתת מענה לשאלות הדוחקות שהעלתה שואת העם היהודי כמו גם רצח המוני של בני קבוצות אחרות.

מרטין בובר, נושא מחקרה של יעל צ`רניאק, היה מההוגים החשובים על בימת השיח האינטלקטואלי במאה העשרים. עיקר כתיבתו מתייחס עדיין לשאלת המודרניות והאנונימיות של האדם במגה כרך התעשייתי. מה שמייחסת יעל לקריאתו ליחיד "אייכה" – ספק אם הוא הקדמה לשיח המוסרי בעקבות השואה, שבובר לא יכול היה לצפותה, אלא מענה לשאלת היחיד בכרך ההמוני בדומה למה שהעלה צ`פלין סרטיו על הכרך המודרני. עוד בשנת 1938 חיזר בובר אחר פתחי אוניברסיטאות בגרמניה בחיפוש אחר משרה. גם לאחר השואה לא חל שינוי מהותי בהגותו הפוסטמודרניסטית. כנראה, שהוא לא יכול היה להכיל את המאורע ומשמעויותיו ולכן נמנע ממנו.

אכן מר שושני, הלמדן והמורה הגדול של הספרות התלמודית ושל השיח המוסרי היהודי הוא מסתורין שמעסיק רבים. אלי ויזל מרחיב בכתביו על המפגש המשמעותי ומעצב התודעה שהיה לו עמו. למר שושני, שם מסתורי לכשעצמו, תפקיד בחיזוק רצון ההמשכיות היהודית לאחר שהשואה הטילה צל של קדרות וייאוש על עצם המחשבה על עתיד החיים היהודיים.

הילה פלדות נודעת בשאלות התיאולוגיות הקשות שמעלה עובדת השואה. האם ניתן ליישב את אוקיינוס מסורת צידוק הדין היהודית עם העובדה שהיהודים היו קרבן לשנאה תהומית ורצח המוני שיטתי? באם ההיסטוריה הייתה תמיד זירת ההתגלות של "אלוהי ההיסטוריה" כפי שהוא מוצג במקרא אזי הדרמה ההיסטורית של המאה העשרים מציבה בפני כל יהודי, שחושב באופן ביקורתי את מחשבת אמונתו, אתגר קשה. רבים התגייסו להגן על אמונת ישראל מפני רעידת אדמה תיאולוגית. ספק אם הצליחו בכך. לצידם היו רבים שוויתרו על עיקרון היסוד של השגחה אלוהית היסטורית. התיאולוגיה היהודית, היכן שהיא עדיין עומדת על כנה, נבעו בה סדקים שכבר לא ניתן לטייחם במלל.