ספרות תיקוני הזוהר, שהתחברה ככל הנראה בראשית המאה ה-14 בידי מחבר או מחברים אנונימיים, נחשבת לאחד מהחיבורים הקבליים המשפיעים ביותר. שתי החטיבות המרכזיות שלה הן פרשניות במובהק: החיבור תיקוני זוהר מבקש להציע שבעים פירושים למילה "בראשית", הפותחת את התורה, והחיבור רעיא מהימנא מבקש לעמוד על טעמיהן הקבליים של המצוות. היבט נוסף שזכה לתשומת לב רבה בספרות תיקוני הזוהר נוגע להבחנה שהיא מעמידה בין תורת עץ החיים או תורה דאצילות המושלמת ובין תורת עץ הדעת או תורה דבריאה, שניתנה בפועל – הבחנה שהיו שייחסו לה ממד אנטינומיסטי.
מזה זמן התקבלה במחקר הטענה שהמחבר או המחברים של ספרות תיקוני הזוהר ראו בחיבור מפעל משיחי. במקביל, הגאולה מתוארת בספרות זו כמעשה פרשני: פעולתו של משה חדש, שיבקע בקולמוסו את ים התורה. הרצאה זו תעמוד על מטרותיו של המפעל הפרשני של ספרות תיקוני הזוהר, שמבקש לחשוף את ממדיה האלוהיים והאינסופיים של התורה, ועל האופן שבו הפעילות הפרשנית מתקשרת לרעיון שתי התורות ולמושג הגאולה כפי שהוא מובן בספרות זו.