"סיפור יהודית" הוא סיפור גבורה המגולל את הצלתו של העם היהודי מידי האויב היווני באמצעות הריגתו של המלך היווני הולופרנס על ידי יהודית. הסיפור לא נכלל בקנון היהודי המקודש והוא מובא לראשונה ב`ספר יהודית` החיצוני. בתרבות היהודית הסיפור "מת" כמעט מיד, לא היה לו כל ביטוי בספרות חז"ל, ונדמה היא שהוא הושכח לחלוטין, בשעה שחיים אחרים ניתנו לו בתרבות הנוצרית היריבה. עם זאת בימי הביניים שב הסיפור והופיע בקהילות היהודיות בלבוש מחודש. בקרב יהודי אשכנז ופרובנס נפוץ הסיפור במדיומים שונים: סיפורת, פיוטים, ספרות ההלכה והמנהג. ההרצאה תתמקד במנהג לאכול מאכלי גבינה בחנוכה הנקשר בדמותה של יהודית, ותבחן דרכו את תנועתו של הסיפור בין התרבות הרשמית לתרבות העממית.
גלגוליו של סיפור יהודית החוץ-קנוני, ודרכי תפוצתו בקהילות היהודית בכלל, ובמרחב האשכנזי בפרט, ישמשו כמקרה בוחן המדגים את עושרם וגיוונם של דרכי הגיבוש והשימור של אוצרות ספרותיים. מוסכם במחקר כי הקנון הוא "קורפוס פריבילגי", כלשונו של ג`וזפה ולטרי, המדומה ל"כספת" המבטיחה את ערכו של פריט המתקבל לתוכו, כפי שטוענת רקפת סלע-שפי, ומכאן את הישרדותו ועמידתו במבחן הזמן. עם זאת התבוננות באוצרות הספרות היהודית בפרספקטיבה פולקלוריסטית, מלמדת כי קיימים מנגנונים אחרים המאפשרים את הישרדותם של טקסטים. סיפור יהודית מובא הן בקבצי סיפורים מדרשיים בעלי אופי עממי והן בספרות ההלכה, והוא מוזכר הן כטעם למנהגים עממיים והן כטעם להלכה הרשמית. בחינת מקומו של הנרטיב ביהדות אשכנז בערוצי תרבות שונים אלה מאתגרת תפיסות בינאריות ודיכוטומיות לגבי ההבדלים בין הקנוני והרשמי למה שנותר לכאורה בשוליים ומלמדת כי חייו התרבותיים של הנרטיב מגוונים וכי הוא עשוי לשרוד ולהתקיים גם מחוץ לכספת הקנונית.