תחושת מחויבותם של יוצרי קולנוע דתיים למרחב התרבותי - דתי.
מחקרים שונים עוסקים בקשר שבין היצירה ליוצרה ובשאלת הגבולות.
הרצאה זו מתבססת על מחקר אתנוגרפי שנערך בקרב אנשי קולנוע דתיים ומתמקדת בשאלת מחויבותם ליצירה, להלכה ולחברה הדתית. מן הצד האחד עולה טענה כי "העובדה שנפשו של האדם קשורה גם למעשה יצירתו וגם לדתיותו מולידה בו קרע עמוק" (שרלו 2002) ולכן עוד בטרם התחיל ליצור מתחילים בתוכו קרב בלימה וסימון גבולות, המסרסים את היצירה. מציאות זו מושפעת גם מהאופן בו החברה הדתית תופסת את היוצרים ואת יצירתם, כאשר יש המייחלים ליצירות שיציגו את פניה היפות של החברה הדתית ומתנגדים לכל ביקורת. מנגד, קיימת גישה המשקפת את רצונם של היוצרים לחירות מוחלטת, כפי שטען יוצר דתי בראיון שנערך עמו: "ברגע שהגעתי לתובנה כזו שהדתיות שלי היא ענייני, זה שחרר אותי ליצור במידה הרבה יותר חופשית, זה שחרר אותי גם לקרוא את התורה במידה של חופש שאני חושש שלא היתה לי אותה קודם".
בהרצאה נדגים את גישותיהם השונות של יוצרים דתיים ביחס לתהליך היצירה ולמרחב התרבותי – דתי, כפי שעלו מתוך המחקר.