“Once a Priest, Always a Priest ...” : Priestly Echoes in the Bible Biblical Interpretation of Yosef Ben Matityahu, the Priest

מקובל לראות ביוסף בן מתתיהו הכהן היסטוריון, סופר ומצביא, אך בהרצאה זו נתייחס אליו כאל פרשן מקרא קדום ובר-סמכא. גישה זו צעירה בפרשנות המקרא, עוסק בה רבות מורי פרופ` מיכאל אביעוז, הצועד בעקבות מאמרו החלוצי של באסר (1987) על יוספוס כפרשן, המונוגרפיה של פרנקסמן (1979) על ספר בראשית ובמיוחד בנתיב מפעליהם העצומים של מייסדי המחקר המודרני על פרשנות יוספוס למקרא, לואיס פלדמן וכריסטופר בג.

במחקר הוזכרו מספר מגמות יסוד בפרשנותו של יוספוס, בראשן הגישה האפולוגטית, האדרת היהדות והיהודים, כפי שיוספוס ציין בהקדמה ל`קדמוניות`. יצחק היינמן טען, כי יוספוס דבק בדפוסי הליטורגיה ההלניסטית, להראות שחוקי התורה קרובים לתפיסות האמוניות הרומאיות ולואיס פלדמן עמד על הטיות ברורות של יוספוס לטובת הכוהנים, בחוק ובסיפור המקראי, לדוגמא, הכוהנים נושאים את ארון ה` ולא הלווים. כן ציין את העובדה, שיוספוס מנכיח בגאווה את יחוסו הכוהני, ולכן ב"חיי יוסף" יוספוס מציג עצמו תחילה ככוהן ירושלמי מיוחס.

בהרצאה אבקש לחדש, כי ברובד הפנימי, בתשתית פרשנותו למקרא, ממשיכה לעיתים לפעול אצל יוספוס "תודעה כוהנית" המשפיעה, בגלוי או בנסתר, על הפרשנות. אציג 4 דוגמאות להכרעות פרשניות, חלקן תמוהות, הנובעות להבנתי מתפיסות יסוד כוהניות המסתתרות מתחת לפני הקרקע, אולי אף ב"תת-מודע", של פרשנותו הגלויה. כאשר "תבנית נוף הולדתו" זו של יוספוס נחשפת ואנו מבינים שגם ברומא הוא עדין חושב כ`כהן יהודי`, בחירתו הפרשנית מובנת יותר.

תקציר דוגמא א`:

בבראשית יב (יז-יח) יודע לפתע פרעה, כי שרי הינה למעשה אשת איש. מקומראן ועד היום עסקו הפרשנים בפער זה בעלילה, כולל יוספוס הטוען (קד` א, 164), כי "האלוקים עצר את תאוותו הפושעת על ידי מחלה וסכסוך במדינה" (καὶ στάσει τῶν πραγμάτων) וכשהביא קורבן גילו לו זאת הכוהנים. מדוע מוסיף יוספוס ל`מחלה` גם את ה"סכסוך במדינה"? פלדמן פטר זאת בהסבר פשטני, ש"מריבה פנימית" היא מוטיב עלילתי חוזר אצל יוספוס. לדעתי זו דוגמא לכך שיוספוס פשוט חושב ככוהן יהודי, בהתאם ל"נוהל השימוש באורים ותומים`. שהרי ההלכה מאפשרת לכוהנים להשתמש בהם רק על צרכי רבים! כמפורש במשנה ביומא (ז, ה) ונפסק ברמב"ם בהלכות כלי המקדש (י, יב).

הדוגמאות הנוספות בקדמוניות עליהן ארחיב: איסורי ביטוי השם המפורש (ב 275) ועשרת הדיברות (ג 90) ושמירת סוד הקטורת (ג 198).