Religious Zionism: Is It Indeed a Relevant Term?

המונח ציונות דתית רווח בשיח הציבורי בישראל ומחוצה לה וקנה את מקומו גם במחקר האקדמי שעוסק בתולדות המפעל הציוני, מדינת ישראל והחברה בישראל. מונחים דומים ונוספים דוגמת הציונות הדתית, חובשי הכיפות הסרוגות והדתיים הלאומיים מבוססים על ההנחה שמדובר בקבוצה מובחנת ותחומה בחברה בישראל, ובמשתמע כזו שיש לנמנים על שורותיה מכנים משותפים ברורים, מנהיגות רוחנית ופוליטית מוסכמת, נורמות משותפות ועוד. בהתייחס לרקעה ההיסטורי, תנועת המזרחי בעיקר, ולמצאי המחקרי, אטען בהרצאה זו שהמונח ציונות דתית לא נותן עוד מענה מונחי מועיל שכן קבוצה זו עברה תהליכי פיצול משמעותיים בעשורים האחרונים עד כדי העדר מכנים משותפים משמעותיים בין מרכיביה השונים. אשר כהן הצביע זה מכבר על ריבוי הזהויות במרחב הציוני הדתי ודומה שהדברים הולכים מעבר לכך וניכרים כמעט בכל תחום מתחומי החיים. זאת ועוד, אופיים של הפיצולים שונה מאלה שמצויים בחברה החרדית שמורכבת אף היא מקבוצות ותת קבוצות רבות, מה שיסביר מדוע המונח חברה חרדית עדיין מועיל.

הערה למארגני הכנס: אני מניח שהרצאה זו יכולה להשתבץ גם בענף של מדעי החברה.