Agunot in the Middle Ages between Sephardic and Ashkenazi Poskim

הריב"ש בתשובה לר` שלמה צרפתי כותב: `אבל לפי הנראה, רוב החכמים ז"ל, הצרפתים והאשכנזים ז"ל, מקילין בעדות אשה. וגם אתה הולך בעקביו. ולא כן הגאונים ז"ל, ולא המחברים והפוסקים שלנו, אבל הם מחמירין בו הרבה. ודי לנו במה שהקלו בו חכמים`. (סימן שעח עמ` תקיז)

מה גרם לריב"ש לנסח תמונה חדה כל כך ? האשכנזים מקלים בהלכות עגונות והספרדים מחמירים. התמונה העולה מבדיקת כל התשובות הידועות לנו עד ימיו של הריב"ש היא מורכבת. באשכנז יש עמדות מחמירות ויש דעות מקלות. בספרד בבית מדרשם של הרשב"א והר"ן יש עמדה עקבית ומחמירה.

הפער האשכנזי-ספרדי נובע מתפיסה שונה של הפוסק את עצמו, את עבודתו ואת המרחב הפרשני העומד לפניו. חלק מן הפוסקים האשכנזים ראו את עצמם לא רק כמשמרי ההלכה אלא גם כיוצריה. הם ראו את עצמם כיועצים של הקב"ה בתהליך קביעת ההלכה לדורות. לשם כך הם הפעילו שיקולים דתיים חינוכיים ומציאותיים. הם יצרו איזונים חדשים בין שיקולים פורמליסטים וריאליסטים. הקו קולא-חומרא הוא רק אחד מכמה צירים שונים שהרכיבו יחדיו את שיקול הדעת של הפוסק. ניתן לזהות גם הנחות יסוד שונות שלא נוסחו באופן גלוי שיצרו את ההבדלים בין בית המדרש הספרדי והאשכנזי. למותר לציין כי העמדה הרואה בפסיקה הספרדית פסיקה `מקלה` ו`מכילה` לא עולה מתוך התשובות של הראשונים בהלכות עגונות.