Resurrection is Possible: Esoteric Argument in Maimonides’s Treatise on Resurrection

הרמב"ם עוסק בתחית המתים בקיצור רב ובאופן חידתי בחיבוריו הפילוסופיים וההלכתיים. לכן עוד בחייו נטען שהוא כופר בתחית המתים, טענה שהובילה אותו לחבר אגרת העוסקת בה. העמדת דבריו באגרת לצד המקורות הקודמים לה מעלה בעיה משמעותית. תחית המתים מתוארת באגרת כפשוטה, תיאור הסותר את הבנת חיבוריו הקודמים.

בהרצאתי אציג את הסתירה ואטען שהאגרת מכילה טיעון אזוטרי שיוצא נגד קבלת תחית המתים כפשוטה אך מתעקש, מטעמים פילוסופיים מובהקים, על האמנה באפשרותה.

מהלך הטיעון שאציג:

ראשית אטען שמה שמובן לעתים כטיעון אזוטרי של הרמב"ם אודות תחית המתים, שהיא אינה כפשוטה, כלל לא נראה כזה, רבים מבני תקופתו עומדים עליו בקלות רבה, ואם ישנו טיעון כזה, נראה שהוא אחר. בנוסף, אטען שלא סביר לפתור את הסתירה בטענה שהאגרת היא `מס שפתיים` בלבד, כיוון שהיא כוללת עיון פילוסופי החוזר אל עיקרי תורתו של הרמב"ם, ונרמז בה אודות טיעון אזוטרי.

אראה שהרמב"ם אינו טוען באגרת שתחית המתים תהיה, אלא כי אין להכחיש את אפשרותה, ומה שחשוב לו זו בעיקר אפשרות תחית המתים, ולא קיומה בפועל - כיוון שרק אם הנס אפשרי יתכן אל מצווה.

בשלב זה אגיע לטיעון המרכזי - הכלל שהאל אינו פועל לבטלה הוא מרכזי ויסודי באגרת ובמשנת הרמב"ם, שמזכיר מספר נסים באגרת, ומציין בפירוש שגם הנס בא רק לצורך. הוא מגדיר את תחית המתים כנס, אך "שוכח" להסביר מהי התכלית שלה. אם נלך לפי עקרונותיו, הרי שצריך להיות לה תפקיד ותועלת, אבל תחית המתים אינה נצרכת בשיטת הגמול של הרמב"ם שמשאיר אותה תלויה ועומדת - נס אפשרי אך חסר תכלית.

לאחר ביסוס טענה זו אסביר את משמעות הטיעון, המוטיבציה להסתרה, ומדוע לא סביר להסיק מכך שהרמב"ם שולל את תחית המתים וכותב את האגרת כהצטדקות בלבד. תחית המתים מצטיירת כבעלת חשיבות פילוסופית, ולא כמס שפתיים. עוד אראה מדוע לרמב"ם דרושות שתי ההאמנות, שאינן סותרות - שתחית המתים אפשרית, אך בהיעדר תכלית לא תתקיים.

לסיכום אסביר את דברי הרמב"ם שלמי שאינו מאמין בתחית המתים "אין דת ולא דבקות יהודית" - האמנה זו היא האמנה באפשרות הנס, ובבורא המתייחס לברואיו ומצווה אותם, ומי שכופר בתחית המתים, לפי הרמב"ם, אינו מכיר בבורא כלל.