The Struggle between Pagis and his Character as a Child in His Hidden Poetry

"סוד הביוגרפיה" של דן פגיס אופף את שירתו עד היום: שמו המקורי לא התגלה שנים רבות לאחר מותו וקורותיו בתקופת השואה לא סופרו לאיש. בשירתו חוזר פגיס אל חידת שמו, מפזר רמזים לפתרונה אך שב ומוחק אותם: "את השם המצלצל הלטיני הזה מחקת כשבאת ארצה. בחרת את השגרתי ביותר: דן", כותב דן פגיס בשם אביו בחיבור "אבא". בעיזבונו של פגיס בארכיון גנזים נמצאו שירים שכתב לאורך השנים ולא התפרסמו מעולם, בין השירים הגנוזים התגלו שירים הנושאים אופי וידויי וביוגרפי מובהק. נדמה שהשירים הללו אינם נכבשו בפואטיקה המוכרת של פגיס – במערכת ההסתרות שהקים לעצמו בשירתו – אלא כמו חמקו משליטתו. רבים מחוקרי שירת פגיס עמדו על הטראומה שמצויה בלב שירתו. שאלת הטראומה כמובן נוכחת בשיריו, אך האם רק מתוכה יש לקרוא את שירתו? בפרק זה אבקש להסיט לרגע את העיסוק השגור בגילוי הטראומה שבשירת פגיס ולהתבונן עליה כמובן מאליו, כסוד גלוי שאינו נזקק לחשיפה מרעישה.

בשיריו הגנוזים, לעומת זאת, מתגלה הילד כסוד גלוי, כמי שמנהל שיחה ערה עם הדובר השירי. היחס אל דמות הילד כסוד גלוי מאפשר להיחשף באופן לא מצונזר אל השיחה הפנימית שמתקיימת בין פגיס לבין הילד שהיה. נדמה שדמות הילד אף חודרת אל מעשה כתיבת השיר, שכן המשלב הלשוני המאפיין את שיריו הגנוזים משתנה תדיר לאורך השיר, כך שבשירים אלה משלב ילדי משתרג במשלב ההולם קול בוגר. חילוף המשלבים חושף את התשוקה של פגיס להמשיך את השיחה עם הילד שהיה, לא לאפשר לו ללכת. לצד זאת, נחשף כוחו של הילד כדמות מורבידית ואלימה שמשטה שוב ושוב בדובר הפגיסי העייף, כפי שעולה למשל משירו הגנוז "כרונולוגיה": "גַּם אֲנִי שַׁלִּיט". השיחה בין פגיס לבין דמותו כילד מתגלה כמתישה – לרגע נוגעת בפצע המשותף לשני הדוברים ומיד נסוגה ושוב נוגעת ושוב נסוגה – ככזאת השיחה אינה מובילה לתיקון אלא לכיליון.