Monotheistic Reshaping of the Temple Rituals by Rabbi Akiva

עיצובם התנאי של טקסי המקדש בספרות חז"ל זכה לעיון מעמיק ופורה בעשורים האחרונים. חוקרים חשפו מגוון מגמות העומדות בבסיס עיצוב הזיכרון ההיסטורי של הטקסים, שלא נתפס עוד כתיעוד אותנטי וקדום.

בהרצאתי אבחן מגמה מרכזית נוספת בעיצובם של כמה טקסים מקדשיים, המזוהה בעיקר עם ר` עקיבא ובית מדרשו. מגמה זו פעלה ממניעים פולמוסיים גלויים וסמויים במטרה להרחיקם מכל דמיון לטקסים הלניסטיים ופגאניים. אדון בשלושה טקסים בולטים: טקס הכנת אפר הפרה, טקס שילוח השעיר וטקסי חג הסוכות, ואבחן את השפעתה על עיצובם של פרטי הטקסים והלכותיהם.

בטקס השעיר המשתלח, שקרבתו לטקסי טיהור פגאניים בולטת, עיצב ר` עקיבא מחדש את כללי ההגרלה במטרה מפורשת להרחיק אמונות מאגיות-עממיות. מגמה זו ניכרת בפרטים נוספים של טקס השילוח, המשקפים פרשנות מחודשת לטקס, כנראה בהשראת ר` עקיבא.

בטקס שריפת הפרה ויצירת אפר החטאת הביע ר` עקיבא התנגדות לשימוש מסוים בשור, העלול לתת פתחון פה למינים. כאן כנראה בשל היחס לשור, שבתרבויות קרובות נתפס כחיה מקודשת.

עיקר הדיון יוקדש לעיצובם של טקסי חג הסוכות. כמה טקסים שנערכו בחג הסוכות במקדש מזכירים טקסים סימפתטיים הקשורים לבקשת המים. בין טקסים אלה יש למנות את טקס ניסוך המים, הנעדר מקור ברור בתורה. הצדוקים התנגדו כידוע לטקס, אולם אפשר שגם בספרות חז"ל השתמרה תפיסה המבטלת את משמעותו הקוסמולוגית והמיתית. לאורה יש לבחון את פרשנותו החדשנית של ר` עקיבא לניסוך המים בקטגוריה של `קרבן`.

אפשר שמגמה זו השפיעה גם על עיצוב מצוות נטילת ארבעת המינים. בעולם ההלניסטי התקיימו טקסים מקבילים לנטילת הלולב במקדש, וסופרים בעת העתיקה שמו לב לדמיון בין טקס נטילת הלולב לפולחן דיוניסוס. גם בספרות חז"ל ניכרת מודעות לדמיון זה. בשתי הלכות בלבד עוסק ר` עקיבא בארבעת המינים, ושתיהן מצמצמות ומגבילות: באחת הוא מצמצם את מספר הפריטים ומגביל לאחד בלבד מכל מין, ובשניה מגביל את הפעולה בעוצמתה ומשכה. בשני הצמצומים הללו יצר ר` עקיבא תמורה באופי נטילת הלולב בחג, ממנהג עממי-אקסטטי לפעולה הלכתית מדודה ומוגדרת שאין להוסיף עליה ואין לגרוע ממנה.