“Who Says of My Face that I Do Not Dwell in Them”: A New Paradigm in the Research of Early Hasidism

הרצאה זו מבקשת להצטרף לשורה של מחקרים עדכניים שהציעו ליישם תיאוריות בלשניות חדשניות כדי להסביר את היחס בין ספרות הקבלה לראשית החסידות, ומציעה לאמץ במחקר הקבלה וראשית החסידות תגליות מתחום הבלשנות הקוגניטיבית בחקר התופעה של המטפורה והמטונימיה. בעוד שבספרות המחקרית העוסקת במקרא ובספרות חז"ל יש עלייה ניכרת בעיסוק בחקר המטפורה והמטונימיה לרבות שימוש בתובנות מהבלשנות הקוגניטיבית, הדיון המחקרי בספרות הקבלית ובראשית החסידות בתופעה של המטפורה והמטונימיה נמצא עדיין בשלב התחלתי. אמנם בדור אחרון יש פריחה מחקרית בעיסוק במימד המיתופואטי של הספרות הקבלית, בעיקר זו של ספר הזוהר, אבל תופעת המטפורה והמטונימיה עדיין לא זכתה לתשומת הלב שהיא ראויה לה. גם במחקרים בהם יש התייחסות ישירה למטפורה ולמטונימיה, נראה כי העיסוק בקטגוריות אלו נותר בשולי הדיון ולא במרכזו, ונעשה באופן נקודתי ומבודד ולא כחלק ממהלך פרשני כולל. המהלך המוצע כאן, לעומת זאת, מבקש למקם את תופעת המטפורה והמטונימיה בתוך ההקשר הרחב של הבלשנות הקוגניטיבית, אשר זמן רב חלף מאז התבססה כתחום בלשני העומד בפני עצמו, וטרם נעשה ניסיון מקיף לבחון את היתרונות מיישום תובנות מתחום זה לחקר הקבלה והחסידות.

בחלקה הראשון של ההרצאה אסקור דעות שונות במחקר ביחס לשפה המיתופואטית בקבלה התיאוסופית. ראשית אתאר את מעמד תזת הסימבוליזם שהציע גרשם שלום והביקורת כלפיה מצד חוקרים, לצד ניסיונות שונים לבסס אותה באופן מחודש לאור הביקורת. שנית אציג סקירה של מחקרים שהציעו פרדיגמות אחרות מזו של הסמל לתיאור לשונם המיתופואטית של המקובלים, ולבסוף אציע את הפרדיגמה של המטונימיה והמטפורה, בעיקר כפי שתוארו במחקר הבלשנות הקוגניטיבית, תופעות שהטיפול בהן יחסית נזנח במחקר הקבלה, ועשויות לסייע בתיאור מדויק יותר של התופעה הלשונית בקבלה התיאוסופית והיחס שלה אל ראשית החסידות. החלק השני של ההרצאה יוקדש לניסיון ליישם את הפרדיגמות האלו בתיאור המשמעויות השונות של הביטוי "פני האל" כפי שהוא מופיע בקטע מתוך אדרא רבה בספר הזוהר לעומת משמעותו בדרוש מתוך הספר "תשואות חן" של ר` גדליה מליניץ (1738- 1804) ממורי החסידות בראשיתה.