הרצאה זו מבקשת להצביע על קשר פרודוקטיבי בין לשונו הספרותית הייחודית של פרנץ קפקא לבין עיסוקו הקדחתני בלשונות היידיש והעברית ולאפיין השפעה זו על כתיבתו. מן המפורסמות שכתביו הספרותיים של קפקא נעדרים התייחסות מפורשת ליהדות ולסוגיות הבוערות אשר טרדו את נפשו ונפשם של בני דורו היהודים, בעלי האוריינטציה התרבותית גרמנית: הניתוק מן המסורת הטקסטואלית והליטורגית היהודית שהחל בדור האבות מחד גיסא, והחיפוש העיקש אחרי השתייכות תרבותית, פוליטית ולשונית חדשה-ישנה שתהלום את עולמם הרוחני כסובייקטים יהודים מחולנים, מאידך. ואמנם, המחקר העצום על קפקא, יומניו ועדויות ביוגרפיות רבות חשפו זה מכבר עד כמה סוגיות אלה היו ציר מרכזי בחייו האישיים, האינטלקטואליים והתרבותיים. במחקרים אלה, נקודת המבט הטיפוסית היא היסטורית-ביוגרפית ותשומת הלב העיקרית מוקדשת לשיקולים נרטולוגיים, בעוד שמקומה של השפה הקפקאית גופא נדחק לשולי הדיון. אלא שעבור קפקא, כסופר יהודי הכותב גרמנית בסביבה לשונית מורכבת, שאלת השפה היא אולי הקריטית מכולן. ההרצאה תעמיד איפוא את משולש הלשונות גרמנית-יידיש-עברית במרכז הדיון ותמקם את פרשיות יחסיו עם אותן לשונות, כפי שאלה תווכו בידי הנפשות הפועלות בחייו. בסדרת קריאות נבחרות מהקורפוס הספרותי של קפקא, אבקש להדגים כיצד יחסו המורכב לשאלת השפות היהודיות משפיע בתורו על לשון הכתיבה הגרמנית שלו. מתוך תמונה זו של שיטוט לשוני, אציע להתוות שביל אפשרי מחודש בחקר תור הזהב של הספרות וההגות היהודית-גרמנית.