עניינה של ההרצאה הינו כתיבתם ההיסטוריוגרפית של שני תלמידי חכמים שחיו ופעלו בתוניסיה במפנה המאות התשע-עשרה והעשרים: ר` שלום פלאח ור` יוסף הכהן-טנוג`י. שני אישים אלה היו, מחד גיסא, תוצרים של התרבות התורנית-מקומית של תוניס ואף ביקשו, בין השאר, להציב לה יד בכתיבתם ההיסטוריוגרפית. מאידך גיסא הושפעו השניים עמוקות מכתביהם של משכילים יהודים-אירופיים נודעים, כדוגמת משה מנדלסון, כמו גם מפעילותה האינטלקטואלית של תנועת חכמת ישראל ועובדה זו משתקפת אף היא בכתיבתם ההיסטוריוגרפית. מעבר לכך, ראו פלאח והכהן-טנוג`י בכתיבה היסטוריוגרפית ובהנחלתה, כפועל יוצא מכך, של תודעה היסטורית לציבור הרחב דרך להתמודדות עם הסכנות האורבות לקיום היהודי בעידן המודרנה.
במסגרת ההרצאה אתייחס לשני החיבורים ההיסטוריוגרפיים המרכזיים שהותירו אחריהם פלאח והכהן-טנוג`י, "צדק ושלום" ו"תולדות חכמי תונס", תוך ניסיון לעמוד על טיבם ועל מאפייני המידע ההיסטורי האצור בהם ודרכי הצגתו. כיוצא בזה אתייחס לכתיבה היסטוריוגרפית המשוקעת בכתבים נוספים שהותירו אחריהם שני המלומדים דנן, כמו כתב יד פרי עטו של פלאח העוסק במניין תרי"ג המצוות. דגש מיוחד יושם על המגמה של פלאח והכהן-טנוג`י לקשור בכתיבתם ההיסטוריוגרפית בין מאורעות העבר לבין קורותיה של יהדות תוניסיה במציאות ההווה המודרנית, במטרה לפלס דרכים לקיום יהודי המותאם לעידן של תמורות. כיוצא בזה נראה כיצד קישרו שני המלומדים דנן בין כתיבה היסטוריוגרפית-לוקאלית שעניינה יהדות תוניסיה בלבד לבין התהליכים העוברים על העם היהודי בכללותו כפועל יוצא מתהליכי המודרניזציה והחילון.