Using the Findings of Cognitive Research, in the Field of Creativity, to Understand the Philosophy of Language, and the Phenomenon of Prophecy, in the Thought of Heschel

חוקרים שונים מיקמו את משנתו של אברהם יהושע השל בתוך הקשר פנומנולוגי - אקזיסטנציאלי. בהרצאה זו אני מבקש לבחון את משנתו של השל, מפרספקטיבה לשונית, בתוך ההקשר של הפילוסופיה של הלשון ומתוך ההקשר של המחקר הקוגניטיבי של המוח.

אבקש להראות כי הדרך שבה השל מבקש מקוראיו להשתמש בשפה, מתאימה לדרך בה מתאר המחקר הקוגניטיבי העכשווי את השימוש בשפה יצירתית. עוד אבקש להראות כי שימוש בשפה בדרך זו הוא נדבך חשוב בהבנתו של השל את תופעת הנבואה.

בכדי להוכיח טענה זו, אצביע על כך שמאפיין מרכזי בדמותו של האדם המאמין בהגותו של השל, הוא היכולת לראות בכל דבר רמיזה אל הנשגב, ועל ידי כך להכיר באל וברצונו. הדבר בא לידי ביטוי בפילוסופיית הלשון של השל, בה הוא טוען כי מילים אינן רק מתארות (Descriptive) אלא אף מחוות (Indicative) - רומזות אל משמעות הקיימת מעבר למשמעות המילולית. בהתאמה לכך, אחד ממאפייני הנביא בהגותו של השל הוא יכולתו של הנביא להרחיב את משמעות המסרים המילוליים והחזותיים אותם הוא מקבל בנבואה אל מעבר להבנתם המילולית הפשוטה, ועל ידי כך להבין את רצון האל.

הבנה זו בהגותו של השל, מתאימה להגדרה מקובלת בעולם מדעי הקוגניציה לחשיבה יצירתית שהינה "חיבור חדש של אלמנטים מוכרים, שממלא דרישות מסוימות או יעיל בדרך כלשהיא". מחקרים הראו כי הגדרה זו עומדת בבסיסן של צורות שונות של יצירתיות, כגון, היכולת ליצור ולהבין אנאלוגיות, היכולת להעמיד תאוריה מתוך מאגר של נתונים והיכולת ליצור ולהבין מטפורות. חיבור זה, בין שני רעיונות רחוקים, מצריך הרחבה של המשמעות של כל אחד מהמושגים, מעבר למשמעותם המילולית הפשוטה, כך שהמשמעויות שלהם יוכלו "לגעת" זו בזו. בהתאמה לכך, יכולת יצירתית בשפה מוגדרת כיכולת להרחיב את משמעותם המילולית של המילים ועל ידי כך להבין את כוונתו של הדובר. המחקר הקוגניטיבי מבקש להתחקות אחר המנגנונים העומדים בבסיס היכולת היצירתית, ואף מציע כלים לפיתוחם.