The Nature of the Jewish Babylonian Aramaic in Manuscripts of “Halakhot Gedolot” in the Cairo Genizah: An Examination of the Orthography, Phonology and Morphology

הבעיה המרכזית בחקר הארמית הבבלית היהודית היא שיבושים רבים שהוכנסו על ידי מהדירים לדפוסי התלמוד ואף לכתבי יד תלמודיים מאוחרים. בשל כך הציע קוטשר לבדוק כתבי יד גאוניים. לשונם דומה מאוד ללשון התלמוד אך הם עברו פחות העתקות מאשר כתבי היד התלמודיים, ולכן ניתן להניח שלשונם השתבשה פחות. בהרצאה זו אדון בטיב הלשוני של מספר כתבי יד קדומים על החיבור הגאוני "הלכות גדולות" מהגניזה הקהירית. מבקש אני להציג מספר דוגמאות הממחישות את ההבדל שבין כתבי היד לדפוסים, ובייחוד אעמוד על המילה אמינא, המופיעה בכתבי היד גם בצורה אמנא. החוקרים דנו בהתפתחויות של שתי צורות אלו, המשקפות שתי הגיות שונות ושתיהן קדומות. ההנחה הרווחת עד כה הייתה שאמנא הגיעה מהצורה הקלסית אמרנא בהידמות הרי"ש לנו"ן, ואילו אמינא נוצרה מנשילת הרי"ש והידמות לגזרת ל"י. אולם בכתבי היד הקדומים של "הלכות גדולות" מצאתי דגש בצורה אמינּא, והוא מעיד ללא ספק על הידמות גם בצורה זו, בדומה לצורה אמנּא. נראה שהצורה המקורית הייתה *אמירנא בלא הנמכת תנועה במ"ם, ואף כאן הרי"ש הידמתה לנו"ן.