The Hidden Hand: Revealing God’s ˀammâ in Biblical Poetry

במחקר המקרא עלו כמה הצעות לגרוס "אַמָּה" – היינו "זרוע" – בכמה מקראות שיריים המדברים על האל, וזאת תחת מילים אחרות הדומות לה: "אֱמֶת", "אֵימָה", "חֵמָה" ועוד. ההצעות הללו התקבלו במחקר באופן חלקי בלבד. בהרצאה זו ברצוני להציף מחדש הצעות אלו ולהוסיף עליהן על אחת כמה וכמה דוגמאות, בעיקר מספר תהלים. טענתי היא שהמשמע האנטומי של המילה "אמה" היה קיים ואף שכיח בלשון השירה העברית הקדומה – בדומה לשימושה בשירה האוגריתית – ובעיקר בצירופים המדברים על "זרוע האל". המילה "אמה" נעלמה מן הטקסט המקראי ברבות השנים מסיבות שונות, אך ניתן לשחזרה באמצעות השוואה לצירופי לשון דומים.

מלבד ההצעה הנקודתית, ברצוני להציג נקודת מבט חדשה על התהליך שגרם לשינויים הטקסטואליים הללו, וזאת בתור דוגמה למתודולוגיה הכללית שאני מפתח לחקר צירופי לשון במזמורי תהלים. החוקרים הקודמים שדנו בהצעות לגרוס "אמה" סברו שהשינוי חל בעת מסירת הטקסט המוגמר, ובשלב מאוחר של המסירה. אולם, מכיוון שהשירה המקראית – ובעיקר המזמורית – מאופיינת בנוסחתיות רבה, אפשר להצביע על מקרים שבהם השינוי נעשה בידי המחבר עצמו, אשר שינה מצירוף הלשון המקובל, או שהמחבר השתמש בצירוף הלשון לאחר שכבר נשתנה בידי משוררים שקדמו לו. השקפה זו מערערת על הנחת היסוד של הזרם המחקרי המתקן את הנוסח מסברה, שכן איננה מניחה שהנוסח הקדום ביותר של צירוף לשון הוא בהכרח הנוסח שהשתמש בו המשורר, שאפשר שחי שנים רבות לאחר שצירוף הלשון נטבע לראשונה. מנגד, הגישה הזו פותחת פתח לבחינה מחדש של הצעות הנוסח – אשר הלכו ונזנחו בדור האחרון – במסגרת תאורטית חדשה ומורכבת יותר.