ההרצאה תעסוק בהתפתחות ההגירה היהודית מ"אזור החסות הספרדי" בצפון מרוקו (1956-1912) לדרום אמריקה. אבחן כיצד קשרים תרבותיים-לשוניים, פוליטיים וכלכליים בין שני המוקדים אפשרו תנועת הגירה מתמשכת של יהודים מצפון אפריקה לדרום אמריקה, למן ראשית המאה ה-19 ואל תוך המאה ה-20. הדיון יתמקד בגורמים שאפשרו להגירה כזו להתקיים לאורך למעלה ממאה וחמישים שנה, גם על רקע קריסת האימפריה הספרדית הטראנס-אטלנטית בשלהי המאה ה-19 ובמיוחד על רקע תהליכי דה-קולוניזציה באזור המזרח התיכון וצפון אפריקה, בכלל זה הקמת מדינת ישראל ועצמאות מרוקו (1956). אתייחס בין היתר למדיניות ההגירה המפלה של מדינות דרום אמריקה, שהעדיפו מהגרים מדרום יבשת אירופה, כולל מספרד, ולזיקה היהודית ההיסטורית לספרד. סיפור ההגירה היהודית הלא שגרתי שאציג מדגיש ומחדד את החשיבות שבפירוק הנרטיבים הגדולים לגורמים מקומיים, הן בארצות המוצא הן בארצות היעד, ובה בעת לניתוח משקלם של גורמים עולמיים בהנעת תהליך ההגירה היהודי מארצות ערב.