From Family to Nation: The Custom of Blood Vengeance in The Early Modern Period

הוואקום השלטוני של ימי הביניים מחלחל גם לתחילת העת החדשה. הסדרים עתיקים של נקמת דם כדרך להשיג צדק, מתמסדים על ידי השלטונות. אך במאות ה-15 וה-16 הם עדיין תלויים במוטיבציה של משפחת הנרצח. השלטונות לא מסוגלים ליזום עשיית צדק, אבל הם מוכנים להיענות לה במקרים מסוימים. הצדק הזה איננו נגיש לכולם, הוא דורש משאבים שאינם נגישים לאדם הפשוט, ומיועד רק לנפגעים הישירים כלומר בני המשפחה של הנרצח.

הקהילה היהודית לומדת מהר את הנסיבות, החוקים והכללים, ומשתמשת בכוחה המצרפי כדי "שלא יהיה דם יהודים הפקר". פוסקי ההלכה מנמקים את המחויבות החדשה כגלגול של הדין המקראי לגאול דם, למרות ההבדלים הרבים בכל המישורים. החוקים קובעים שרק בני משפחה יוכלו להניע את השלטונות לעשות צדק, אך הקהילה מממנת את עשיית הצדק הזו מתוך מניעים פרוטו לאומיים.

מנהג נקמת הדם של העת החדשה, הוא סיפור היסטורי על התפתחות ההלכה ועל התארגנות קהילתית וולונטרית שמשיגה את יעדיה, על ערבות יהודית הדדית ועל סולידריות.